שביעי

06.12.19 | ח' בכסלו תש"ף | 383 גיליון שביעי | 30 ניפימ בתוכ תיכונימ דתיימ. פתח נו ניפ בבאר שבע ובשדרות, כשכל החניכימ והמדריכימ המ מקומיימ. זה התפקיד שלנו כתנועה, והגישה הזאת צריכה לבוא לידי ביטוי במעשימ. זה ה וד של בני עקיבא. לא להקימ גדר, אלא לומר לכולמ: אתמ חלק מאיתנו". ואיכ מנטרלימ מוקשימ שנוצרימ על ידי השקפות עולמ שונות, כמו הפרדה מגדרית ב ניפימ? "כל קהילה יודעת מה טוב עבורה, אבל בפרה יה האחריות שלנו היא לאזנ. אמ יש ניפימ שהגיעו למ קנה שצריכ להפריד בינ בנימ ובנות, זה ב דר גמור, אבל כשמתאגדימ יחד צריכ לחשוב איכ מנהלימ את זה נכונ". רעידות אדמה מגזריות כיצד מתמודדימ עמ ניפ נפרד, שיוצא למחנה שיש בו גמ חניכימ וגמ חניכות? "מדברימ, יוצרימ אמונ, ומגיעימ לפתרונות הטכניימ כדי שכולמ יוכלו להיות ביחד. במחנות, למשל, יש רובע נפרד לבנימ או לבנות, ויש להמ מ לולימ נפרדימ"... אבל זה לא באמת להיות יחד. "זה כנ, כי ב ופ במחנה המ נפגשימ בתפילות, בשבתות ובעוד פעילויות. רק במ לולימ המ בנפרד. זה נקרא איזונ. ב ופ, הציבור הדתי-לאומי רוצה להתאחד ולא להתפצל". זה לא נראה ככ אצל נבחרי הצי בור. "מה שקורה היומ במערכת הפו ליטית הדתית-לאומית הוא תוצאה של רעידות האדמה שאירעו לפני שנימ בכל הקשור לפיצולימ 20-15 שהיו בציבור שלנו. אני מדבר על הפיצול בישיבת מרכז, ועל החידוד שבינ חרד"לימ לליברלימ. אני מזכיר לכ שפעמ היו דיונימ על אלו פרימ צריכ להוציא מבית המדרש, רק בגלל שהרבנימ האלה או האלה כתבו אותמ. "לצד זה, אני רואה כיצד ברמת השטח דברימ משתנימ וזזימ לכיוונ ההפוכ. הציבור אומר 'די, מ פיק'. רואימ את זה גמ ב ניפימ ובבתי ה פר וגמ בעולמ הרוחני. אני יודע שיש לא מעט פורומימ של רבנימ, מכל קצות הקשת של הציונות הדתית, שמנהלימ דיאלוגימ. ב ופו של דבר זה יגיע גמ למערכת הפוליטית. מה שכנ, הייתי רוצה שלציונות הדתית תהיה מפלגה אחת בלבד". אתה רואה את זה כשינוי שמגיע מלמטה, ולאו דווקא מהמנהיגימ הפוליטיימ? "אני חושב שהאחריות צריכה להיות על הציבור. מותר להתווכח, ובצורה נוקבת, אבל מתי מתווכחימ באמת? כשאוהבימ אחד את השני. המריבות הכי טובות הנ בינ אחימ. כשלא אכפת אחד מהשני, אז בכלל לא מדברימ ויש מחיצות. תופעת החרמות ההדדיות גורמת לככ שאי אפשר אפילו להגיע למצב שאפשר לחלוק אחד על השני". "הסניפים פעילים כיום יותר מאשר בזמננו". חודש ארגון בבני עקיבא צילום: אילה יונגר האחריות שלנו היא לאזן בפרהסיה. אם יש סניפים שרוצים להפריד בין בנים ובנות, זה בסדר, אבל כשמתאגדים יחד צריך לחשוב איך מנהלים את זה נכון. במחנות יש רובע נפרד לבנים או לבנות, ויש מסלולים נפרדים אנחנו נפסיד. "זו בעיה לא רק של הציונות הדתית, או של החברה הישרא לית, אלא של העולמ כולו. האתגר של החברה המודרנית הוא נושא המחויבות. אנשימ פחות יציבימ בשוק העבודה, עולמ המשפחה פחות יציב, יש ערעור על הנאמ נות למדינה. אנחנו, כחברה דתית, חווימ את זה בעולמ המצוות שלנו. מי שרוצה חיבור לערכימ הגדולימ, חייב לגלות מחויבות לפרטימ. כל מי שיש לו חלומ להצליח במשהו, חייב לעבוד קשה ולרדת לפרטימ, אחרת הוא לא יצליח להתקדמ וגמ לא יאהב את מה שהוא עושה. זו שפה שלא השתמשנו בה עד עכשיו. "זאת חוליה חלשה בציבור הדתי באשר הוא דתי. כולמ צריכימ לחזק את הנושא הזה. אני חושב שכו למ נושאימ עיניימ לציונות הדתית בציפייה לראות כיצד היא תתמודד עמ האתגר, כי המ יודעימ שב ופ זה שנימ אנח 90 גמ יגיע לפתחמ. כבר נו עו קימ בחיבור שבינ עולמ התורה והערכימ לעולמ המודרני. שאר העו למ מגיע לזה עכשיו, ויש לנו תפקיד ללמד איכ עושימ זאת נכונ, גמ על רקע הטעויות שעשינו בדרכ". מה שאתה אומר עכשיו לא מבטא אליטי טיות, שדווקא מרחיקה קה לימ מהציונות הדתית? "גאווה היא מידה מגונה. האמ גמ אנחנו נופלימ בה? בהחלט. האמ יש לנו דרישות גבוהות? כנ, בהחלט. האמ באופנ כללי אנחנו גאוותנימ? אני חושב שלא. אמ היינו גאוותנימ, לא היינו מצליחימ בכל המקומות שבהמ הצלחנו. השפה של בני עקיבא אומ רת שאנחנו ביחד, ולא באימ להשפיע מבחוצ. אנחנו לא מצליחימ לחבר את כולמ, ולכנ אנחנו צריכימ לעבוד קשה כדי להצליח". למה הציונות הדתית לא מצליחה לחבר את כולמ? "המפתח זה לתת לכל אחד את המקומ שלו, ולדעת שגמ אמ חוש בימ אחרת, עדיינ חיימ יחד. לי, כעומד בראש תנועת בני עקיבא, אינ מנדט לוותר על אפ אחד. יש לנו אחריות לכולמ. אבל יש מקומות שבהמ הציונות הדתית לא מ פיק נמצאת. לפני שלוש שנימ התחלנו להקימ