שביעי

06.12.19 | ח' בכסלו תש"ף | 383 גיליון שביעי | 8 י ע ל שבח yaels@shvii.co.il …… … 'הנצחה', משהו יש במילה הזו - שהופכ לי את הבטנ. בשני מובנימ. מצד אחד, היא מעוררת בי אי נוחות כבדה. המחשבה על לנ ות לשמר מישהו בתוכ עצמ כלשהו, לנצור אותו בתוכ זיכרונ או רט, פשוט לא נוחה לי. אמנמ אנח אבל נו באמת, טרמ 21- נו כבר במאה ה הומצאה קופ ת שימורימ לשימור מתימ. ומצד שני, יש בהנצחה משהו מאוד עוצמתי ומרגש, שמב , שמטביע חותמ ומקבע בתודעה. משהו שמ מל חיי נצח, רוחניימ. מהותיימ. את רזיאל התחלנו להנציח בערכ שעה אחרי שחרב עלינו עולמנו. ומאז זה לא מפ יק. הנצחות בכל תחומ ות חומ שבו הוא נגע. בתחומ התורה, בת חומ ברית המילה, בתחומ ההתנדבות, בתחומ מד"א, ארצ ישראל ועוד. לא עברו שנתיימ וכבר יש מפעלות לעילוי נשמתו שנותנימ לי תחושה שמי שהלכ מכאנ הוא מינימומ הרב הראשי לי שראל, מנכ"ל מד"א ומנהל קרקעות בכיר. בימימ האחרונימ אנחנו עמלימ על הכנת רט הנצחה. משהו שנהוג לע שות לגיבורימ כאלה ואחרימ, לאנשימ עמ יפורי חיימ מרתקימ ומעניינימ, למבוגרימ שגמעו ימימ הרבה ו יפור חייהמ רחב ומשמעותי. התחלתי לתכננ ולפתוח את נושאי חייו של רזיאל, ופתאומ זה שיקפ לי כמה חיימ היו בו, כמה מפעלימ, ארגונימ, ישיבות ומעגלימ, רזיאל פתח בחייו. שמ הרגשתי כמו אדם פשוט עלעל בקורות חייו של איזה גדול דור כלשהו, ומתפעל ורוצה לדעת עוד ועוד. כמו כורה יהלומימ, שמגלה לע חצוב מלא באבנימ טובות ונוצצות. תמיד ידעתי על המפעלות האלו שלו. אני מדברת וכותבת עליהמ כבר שנתיימ, ואולי עוד הרבה לפני. תמיד ידעתי איזה מכרה יהלומימ אני מחזיקה בידיימ, ות מיד התגאיתי בזה. אבל פתאומ, להבינ שכל מה שהוא אכנ היה, זה משהו שצריכ להחקק ב לע חצוב, להישאר מוטבע בעולמ הזה, משהו שצריכ להוריש אותו הלאה, לא רק לילדיי ולמשפחתינו, לא רק לחבריו ולמכריו, אלא ממש כחלק תרבותי בעמ שלנו. ההבנה הזו ריגשה והפחידה אותי כאחת. בעצמ, הרצח של רזיאל הוא לא ה יפור הגדול פה, אלא החיימ שלו. אלו שהיו לפני ואלו שאנחנו כל ככ מתאמצימ להמשיכ גמ היומ. במובנ מ וימ, אמ רזיאל היה איתנו היומ הייתי יכולה להרימ פחות או יותר את אותמ מפעלות הנצחה, וזה לא היה מוזר לאפ אחד כי זה מי שהוא. מי שהוא היה ומי שהוא היומ. הזו שנוצרה אני מנצלת את הבמה לי כאנ בשנה האחרונה, כדי לבקש שני דברימ. קודמ כל ברמה האישית, לאורכ הזמנ הגיעו אלינו יפורימ רבימ שלאט לאט נא פימ ל פר. אמ הכרתמ אותו, פגשתמ אותו, שמעתמ יפור שנגע בכמ עליו - אשמח לשמוע. אשמח שתעבירו הנצחה תמיד ידעתי שיש לי יהלום בידיים. אבל פתאום להבין שמה שהוא היה צריך להישאר מוטבע בעולם הזה, ושצריך להוריש אותו הלאה, לא רק לילדיי אלא ממש כחלק תרבותי בעם שלנו, ההבנה הזו ריגשה והפחידה אותי כאחת אליי למייל. ואמ קשה לכמ לכתוב, אז כתבו אפילו את הטלפונ שלכמ ונדאג ליצור איתכמ קשר כדי לשמוע ולתעד. ושנית, ברמה היותר טכנית, בימימ אלו יצאנו בקמפיינ גיו כדי להכינ את ה רט הזה באופנ שיכבד אותו ויקיפ עד כמה שניתנ את דמותו. וכאנ הב קשה קצת מאתגרת, ואולי תמוהה. אל תתרמו לנו. אנחנו לא מבקשימ צדקה. את הצדקה שלכמ תעבירו למי שצריכ וזקוק לזה באמת. אני את הגיו הזה עושה בשביל מי שהתרבות שלנו חשובה לו. בשביל מי שמורשת ישראל בעיניו צריכה לכלול גמ את יפור חייו של בעלי. הקמפיינ הזה הוא לא ח ד כי אמ תודעה תרבותית. כי אני מאמינה שה יפור שלו הוא ה יפור של כולנו. • www.razsod.co.il shutterstock איור: