שביעי

20.12.19 | כ"ב בכסלו תש"ף | 385 גיליון שביעי | 10 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… אפילו, שיש לנו כזה "כולנו עבדים כאילו, פותחימ פה גדול ומחכימ לעונג הבא", כותב ברי חרופ בשירו 'עבדימ' ,ובמשפט אחד מ כמ את המצב העגומ של האנושות. כנ, אנחנו מכורימ, כולנו. ומתוקפ ככ אנ חנו לא חופשיימ, על אפ שאנחנו עובדימ על עצמנו שכנ. כנראה שלא תמ בחרו ללמוד את השיר הזה בבתי פר, כי הוא נוגע לפגמ מאוד עמוק שקיימ בכולנו, שלא תמיד אנו מודעימ אליו, או לפחות מעדיפימ להמציא את כל התירוצימ האפשריימ בכדי להמשיכ את ההתמכרויות וההרגלימ הרעימ שלנו. בשלומ, ואפ על פי רובנו חיים איתם שאנו מודעימ לנזק שהמ גורמימ לנו אנחנו לא מוכנימ לוותר עליהמ. למרות שאפשר לשייכ את ההתמכרויות כמענה לצרכימ פי זיימ, שקופ שהמ דווקא נותנימ מענה לצר כימ נפשיימ ובעיקר לתחושה של חו ר וריק. מזונ שאינו בריא כמו קמח ו וכר לבנ )שהמ הגורמ מ פר אחד להתקפות לב(, נצרכ בכ מויות מ חריות ברמה יומיומית. אבל גמ י גריות, צריכת אלכוהול וחומרימ משני תו דעה, המ חלק מהשגרה של אחדימ מאיתנו. ישנמ גמ התמכרויות לדברימ חיוביימ כמו פעילות גופנית, או תחביבימ כמו בנייה ורכיבה על אופנוע. ויש כאלו שמכורימ אפילו לח ד וצדקה, שזה מצוינ כמובנ, בתנאי שזה לא הופכ לאוב יה. אבל ההתמכרות בה' הידיעה שכל החברה שלנו חולה בה היא כמובנ הצו רכ במ כימ. וגמ במקרה הזה אנחנו נוטימ להדחיק את כל המודעות לנזקימ )לנו ולי לדינו( ובוחרימ להתעלמ. איכ זה? כי אנח נו מקווימ ש'לנו זה לא יקרה', וש'הילדימ שלנו לא יחשפו לתכנימ לא ראויימ והמוח שלהמ לא ינמק', ושגמ אמ נמשיכ לאכול ופגניות הלב ימשיכ לדפוק בעוז. יכול להיות שזה באמת יקרה, ויכול להיות שלא. ובאמת לנו המאמינימ יש את האפשרות ל מוכ על הנ ועל השמירה של ה', וגמ בדיעבד להגיד שמה שקרה הוא מלמעלה, בוודאי שהיה צריכ לקרות וודאי שהוא לטובה. וזה גמ באמת יהיה נכונ לע ניות דעתי. אבל עדיינ, כל ה'בדיעבד' ממש לא מוריד מהאחריות שלנו לכרוניקה המ צערת של השתלשלות המקרימ הללו. ואני אז שלום, שמי שרון רוטר, מכורה לכל ככ הרבה דברימ, שאני תוהה אמ יש לי איזושהי שליטה על משהו בחיי. ואולי במקרה הזה מותר להשתמש במושג שבדרכ כלל לא ראוי להוציא אותו מהפה, בעיקר לא בהקשר חיובי, הלא הוא - 'אני חולה'. כי אני חולה על מתוק, חולה על ה לולרי שלי, חולה על קפה שחור, חולה על כו יינ אדומ בערב אפור וגשומ, וחו לה על כל ככ הרבה דברימ שבאמת שלהמ ממש לא עושימ לי טוב. אבל אני פשוט לא יכולה בלעדיהמ כי המ עושימ לי כל ככ טוב. לכנ גמ אני עבד של ההתמכרויות שלי, פותחת פה גדול ומחכה למנה הבאה... אבל לא תמ בחרתי לכתוב על התמכ רויות לקראת חג החנוכה הבא עלינו לטו בה, כי דווקא בחג הזה יש לנו נקודת יציאה: ההתבוננות הממושכת באורמ של נרות הח נוכה יש בכוחה לנקות אותנו מבפנימ. לנקות כולנו מכורים אני מכורה לכל כך הרבה דברים, שאני תוהה אם יש לי איזושהי שליטה על משהו בחיי. אם נצליח להתמכר לאור הנרות, אולי זה יעזור לנו להתגבר על ההרגלים המוטבעים בנו ואז אולי נוכל להיות חופשיים מראות א ורימ, ולתת לנו את האפשרות להתעלות מעל הטבע שלנו, בבחינת המ פר שמונה )שמונה קנימ( שהוא מעל השבע, מעל לטבע. אמ נצליח להתמכר לאור הנרות, אולי זה יעזור לנו להתגבר על ההרגלימ המוטב עימ בנו, שהמ חלק בלתי נפרד מההטבעות שירשנו מתרבות יוונ המקדשת את הגופ, ואז אולי באמת נוכל להיות חופשיימ. נגמר בשורה השיר של סחרוף "כולנו רוצימ להיות חופשיימ אבל ממה אלוקימ, ממה?". ונדמה לי שיש לי תשובה לברי, לפחות כזאת שאני מרגישה על עצמי - החופש האמיתי הוא להכיר בקושי ובפ גמ שלי, לרצות בתיקונ, להודות בתקיעות ולבקש מה' רחמימ. כי רק הוא יכול לנקות את בור הביוב שנ תמ בי, את מה שכבר כל ככ מושרש, את כל הכתמימ שאפ חומר קטלני שהשתמשתי בו לא הצליח לה יר, רק הוא יכול להוציא אותי לחופשי. • חג שמח ומלא ני ימ. shutterstock איור: