שביעי

20.12.19 | כ"ב בכסלו תש"ף | 385 גיליון שביעי | 12 י ע ל שב ח yaels@shvii.co.il …… … עמדו להנ מ וד בחלון הראווה רות, הדורות ויפות - ופגניות. כל אחת ייחודית בטעמה, כל אחת מיוחדת במינה. אל החנות נכנ ה לקוחה, "תנ לי חמש בבקשה". "בשמחה, בשמחה" ענה המוכר, "באילו מכאנ נפשכ חפצה יותר?" . בחרה הגברת חמש מתוקות, ולאחר ששילמה הוגשו לה כשהנ היטב ארו זות. ובתוכ המגש החלו לרגוש ולרעוש. אחת אחת, ה ופגניות מיהרו ללחוש. אינ בכלל "אותי יאכלו ראשונה מה לדבר", אמרה ופגניה שמנמנה בחשיבות רבת פאר. "הנה ראו, רק אצלי יש ריבה אדומה בתוכ החור, והרי זה ידוע שאני היא ופגניית המקור". "הא, אילו שטויות את מדברת", ענתה לה מיד ופגניה מגונדרת. "כולמ יודעימ שעליכ היא הייתה מוותרת, כולמ יודעימ שאותכ אפ אחד לא אוכל. את הריבה מרוקנימ את ה וכר מל קקימ, ואותכ חיש לפח מיד זורקימ", אמרה בבוז וזלזול מעליב. והו יפה לפני שה פיקה להגיב, "עליי לעומת זאת, אי אפשר לדלג. אני גבוהה עמ קומות, מלאה בהמונ המונ הפתעות". "מה את שחה גברתי הזוהרת?", הת פרצה לשיחה ופגניה מצוירת. "את אולי יפה ואולי מושכת, אכ אינ בכ שומ טעמ ואת כל ככ מגוחכת. אצלי הצבעימ עדינימ, עמ טעמימ מקוריימ. כל מי שבי רק יתבוננ, מיד יחטופ ואת שיניו בי יתנ". שאני קצת "סלחו לי גברות פקנ", הגיח לפתע ופגנ חייכנ. "עמ כל הכבוד לכנ חברותיי היפות, אולי אינ בי חנ וצבעימ קצת פחות. אכ אינ שומ פק שבי יבחרו לטעומ, הרי הכו מינ הבריא וה וכר החומ, מתעלימ על כולכנ כי אינ בכנ מאומ. כל אחד שיראה יבינ זה פשוט, הבריאות חשובה יותר מכל ריבת תות". ובפינת המגש ישב לו בודד, צה בהב מקומט ומעט צנומ, פינג' יחיד, שהחל מקוננ ומייבב על מצבו העגומ. "כולכמ יפימ וכל ככ מיוחדימ, בכו לכמ צבעימ וטעמימ מגוונימ. ואני? גוש בצק מטוגנ ברישול, עמ קצת וכר שפוזר בביטול. אינ בי ערכ שומ טעמ מענג, נוטפ שמנ ושאריות נייר ופג. לו רק הייתה בי תכונה מכל מה שאמרתמ" אמר בכאב, "משהו אחד בו אוכל להתרברב. בי לא יבחרו, ואח רונ אשאר במגש. זה הרי כל ככ ברור, בלית ברירה אותי יקבל מי שהגיע באיחור". מופ הביטו בו השאר בעיניים תעות, ולפתע הרגישו שהנ עליו מרח מות. "מה קרה לכ אדונ פינג' הנכבד? האינ זה תראה את מראכ הנחמד?", אמר ה ופגנ והמשיכ בעידוד. "כולנו עגולימ בצורה די שווה, ואילו דמותכ מעשה בסופגניות בפינת המגש, ישב לו צהבהב מקומט ומעט צנום, ספינג' יחיד שהחל מקונן על מצבו העגום. "כולכם מיוחדים, ואני? גוש בצק מטוגן ברישול, עם קצת סוכר שפוזר בביטול. בי לא יבחרו, ובלית ברירה אותי יקבל מי שאיחר" קצת אחרת, מיוחדת במראה". "כנ זה נכונ אדוני היקר", ופגניה אחרת הו יפה בהדר. "ונו פ על ככ גמ אל תשכח, אתה המקור הקדמונ לכול נו, שהרי אותכ כבר אכלו בגלות אבו תינו". "לדעתי אמ יורשה לי להו יפ", מיהרה ופגניה נו פת להחניפ, "ה ו כר שעליכ טעימ ביותר, השמנ חינני וקשה עליו לוותר". וככ המשיכו ה ופגניות כולנ, למצוא מעלות גמ בשכנמ הנכלמ. וראו איזה פלא ומה אז קרה, החלה כל ופגניה להחמיא ולמצוא יתרונות בשכנתה. ולב ופ כשהוגשו בשמחה לאור הנרות, על המגש המ ישבו ממש כמו חמש חב רות. ומזה הנ למדו וככ גמ אנחנו, כל אחת ייחודית במינה ואינ זה לרגע מעיב על חברתה. ואמ נעצור ונביט ב ביבה, • נגלה ונפיצ המונ אור ואהבה. shutterstock איור: