שביעי

27.12.19 | כ"ט בכסלו תש"ף | 386 גיליון שביעי | 38 "הייתי חייב לעבור את כל התהליך". חוגג בר מצווה עם המשפחה "היא מאזנת ומיישרת אותי". שלומי וחן בחתונתם, לפני שלושה חודשים חוזר לתהומ, במודע. כמו מגנט, אתה לא יכול להגיד לזה לא. שי למתי מחירימ מאוד כבדימ. איב דתי כל צלמ. האחימ שלי לא יכלו לדבר איתי, אנשימ שהביעו בי אמונ עזבו. גמ היומ, אחרי שנגמלתי, אני . בחיימ לא אחזור 100 מודה שאני לא להיות. זה לא שהכנ תי במבה לגופ... הכנ תי רעל אכזרי במשכ שנימ. יש בי מקומות שנותרו פצועימ לכל החיימ". בזמנ שהותו של שלומי בכלא, אביו התאבד. "זה רי ק אותי. קיב לתי בומבה. אמרתי לעצמי שאני לא רוצה ל יימ את החיימ ככה. אני רוצה חיימ אחרימ. אבל בשלב הזה 'הש תמשתי' בצורה קטלנית, ולא ידעתי איכ יוצאימ מזה. ני יתי ללכת לג מילות, אינ מו ד גמילה בארצ שלא הייתי בו, ולא הצלחתי. הייתי משלמ אלפי שקלימ ובורח. ת כול נורא. לא ראיתי את האור בקצה המנהרה". באחד הלילות, בזמנ ששהה במעצר בית, שלו מי צרכ את ה מ, כשל פתע הבחינ שביתו עולה באש. "באותה תקופה ה תכ כתי עמ כנופיה בדרומ, והיא החלי טה ל גור חשבונ. אמ לא הייתי ער באותו לילה ומחפש לעצמי ורידימ, לא הייתי פה היומ". למחרת, כשהוא מ תובב בבית המפויח, שלומי התח ננ לבורא עולמ שיושיע אותו. "בי קשתי, התחננתי - תחזיר לי רק את הבריאות, אינ לי כוח כבר. תמיד הייתה לי אמונה חזקה. היה לי ברור שיש בורא לעולמ ואני הבנ שלו, הוא לא יפקיר אותי. ובזמנ שאני מתחננ לפניו, אני רואה דרכ המרפ ת שלטימ ליומ ההילולא של הבבא אלי. אני גדלתי עליו. הנחתי תפילינ אצלו בפעמ הראשונה. היה לי ברור שזה ימנ משמיימ". אביטנ הפר את מעצר הבית ונ ע להילולא. "אני מגיע, אלפי אנשימ, ואני חצי בנ אדמ. שחיפ, עצמות, בלי שיניימ. הצלחתי להגיע לקבר, שמתי שתי ידיימ, וזו הפעמ הראשונה בחיימ שבכיתי מקירות לבי, מה שלא שנה. פשוט 15 העזתי לעשות במשכ התחננתי לחזור לחיימ רגילימ. ואני לא יודע לה ביר איכ, אבל הרגש תי שכל הרעל יוצא לי מהגופ בבת אחת. הרגשתי חדש. אנשימ יגידו שזאת הזיה ושזה לא הגיוני, אבל אפ אחד לא יכול להתווכח עמ מה שאני הרגשתי". רק בכלא אפשר להיגמל על אפ שהרגיש כמו חדש, המ ציאות לא השתנתה, והוא נזקק לעוד מ פר נ ימ כדי להיחלצ ממצבו הע גומ. בבוקר שלמחרת, בשעה שע דיינ היה באופוריה רוחנית, הגיעו בלשימ לביתו. "המ אמרו שיש להמ מידע מודיעיני, אבל לא התרגשתי. זה הבית של אמא שלי, ויש לי קווימ אדומימ. לפה לא נכנ רכוש גנוב או מימ למ חר". לאחר שחיפשו בכל הבית הגיעו הבלשימ לגינה, כשלפתע אחד מהמ צעק 'בינגו'. "פתאומ אני רואה שהמ מצאו מימ מלופפימ בניילונ צמוד. ידעתי שזה לא שלי. זה לא העטיפה, זה לא הצבע, זה לא החומר. אבל מי יאמינ לשלומי אביטנ? אפילו לא ני יתי לשכנע". להפתעת הבלשימ, שלומי פשוט חייכ. "באותו רגע פשוט הבנתי שזה נ . כשאתה מחוצ לכלא, אי אפשר להיגמל. יש מימ גמ שמ, אבל מאז המעצר הראשונ שלי לא השתמשתי בכלא, כי אפשר להגיע שמ למקומות מביכימ מאוד. הבנתי שכאנ בשלב מסוים הבנתי שאני פשוט לא טוב בכלום. כולם טובים במשהו - זה במתמטיקה, זה בהיסטוריה, זה בספורט - ואני לא טוב בכלום, רק בלהיות ערס. שמתי מסכה, מעין מנגנון הגנה, ולא חלמתי לאן זה ייקח אותי אני יודע לזהות את שלומי אביטן שנה 25 של לפני צילום: לורן כהן