שביעי

03.01.20 | ו' בטבת תש"ף | 387 גיליון שביעי | 8 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… אחרי לא מעט שנים בעולם הזה, שבו ביליתי חצי מחיי הבוגרימ בצד החילוני וחלקמ השני בצד הדתי, אני יכולה ל כמ ) יכומ ביניימ( ולומר שהחכמה הגדולה ביותר שאפשר להשיג בינ אדמ לחברו היא לדעת מתי לשתוק. אני לא בטוחה שזאת דווקא חכמה שנ רכשת אצל שומרי המ ורת, על אפ שחז"ל התייח ו אליה שוב ושוב. "כל ימי גדל תי בינ חכמימ ולא מצאתי לגופ טוב אלא שתיקה" למשל, היא חכמה שניתנ למצוא גמ אצל הבודהי טימ המתרגלימ ויפא נה - התבוננות בגופ דרכ מדיטציה הדורשת שתיקה ממושכת. "גמ אוויל מחריש חכמ יחשב, אוטמ שפתיו נבונ" או "שתיקה יפה לחכמימ וקל וחומר לטפשימ" וכמובנ " ייג לחכמה שתיקה", הנ בעצמ טכניקות פשו טות לצאת מלכ גמ כשאתה ממש אדיוט. כל אלו נוגדימ כמובנ את הנטייה הטב עית שלי להשמיע את דבריי, ואת התנו עה המודרנית שבה מקדשימ את ההחצנה ואת הדעתנות. כל מה שכתבתי לעיל אינו חדש לאפ אחד מאיתנו, אבל בתוכ בליל הדעות והמילימ שאנחנו נחשפימ אליהמ יומ יומ, שעה שעה, וכחלק מהרצונ להיות ממומש, להשפיע, להיחשב - אנחנו נו טימ לעשות בדיוק את ההפכ מההמלצות של החכמה הכי חכמה בעולמ. לא בזמן האחרון אני עסוקה מעט בכמה לחשופ וכמה לשמור. זה כבר הפכ למיני אוב יה בגלל העובדה שמצד אחד יש לי רצונ עז, פנימי ואמיתי לעלות על במה )גמ אמ היא על גבי דפי העיתונ או במ כ(, ומהצד השני ברור לי כשמש ביומ בהיר שיש בככ כנה אמיתית ומוח שית לפגוע ולהרו את כל היקר לי. זאת לא נו חה שהצלחתי להוכיח, אבל מהתבוננות שטחית ביבי נדמה לי שהדבר הראשונ שנפגע מהחצנה וחשיפה מ יבית הוא חיי המשפחה. עוד לא ירדתי לעומקו של הקשר בינ הדברימ, אבל על לא מעט מאלו שכבר שנימ מקפידימ למרוח את דעותיהמ וחייהמ הפרטיימ לכל מענ דבעי, מתגרשימ כעת גירושימ שמרוחימ ומריחימ למרחקימ. ועמ זאת צו כולנו רוצים שקט, רכימ בחיינו כל ככ הרבה רעש. כולנו משוועימ לרגע של שלווה, אבל תורמימ לא מעט למערבולת ה ביבתית שבה אנו חיימ. אני מרגישה שככל שאני מתבגרת אני מנ ה לשקול את מילותיי, אבל זה הופכ להיות קשה מנשוא. אז איכ שותקימ כשיש לי כל ככ הרבה מה להגיד? איכ מתאפקימ בלי שיוצא טחורימ? ובכל זאת ועל אפ שזה קשה, כל ככ הרבה פעמימ זה ממש מציל חיימ. כשהבת המתבגרת שלי מ פרת לי דברימ מ גור לבה - אני ממש משתדלת לשתוק בתגובה. זאת בעצמ הדרכ היחידה להבטיח שהיא תחזור שוב ל פר לי בכנות ובלי חשש. בכל מקרה היא כבר יודעת את כל הדעות ואת העצות החינוכיות שלי. בטווח השתיקה היא יכולה לפרוק, ואני יכולה להכיל ובעיקר לא להרו . או שהוא זורק כשבעלי עצבני מילה לא במקומ, אני מקפידה להחריש. הרי כל מילה נ פרת ונזכרת לעולמימ, לצעוק בדממה כשהבת המתבגרת שלי מספרת לי דברים מסגור לבה - אני ממש משתדלת לשתוק בתגובה. כשבעלי זורק מילה אני מקפידה להחריש, ובכל זאת יוצא שאני אומרת הרבה יותר ממה שהתכוונתי להגיד ומה כבר יש לומר לאדמ כשהוא במצב שהוא לא מ וגל לקבל? כשיש בי ביקורת על הוריי אני שות קת. מה יועיל לפגוע בהמ? הרי בגילמ לא אצליח לשנות אותמ וגמ זה לא מתפקידי. ובכל זאת יוצא שאני אומרת הרבה יותר ממה שהתכוונתי להגיד, וככל שאני חשופה ליותר אינטראקציות ככ גמ נגרמ לעיתימ נזק ואנשימ נפגעימ. זה קצת אכזרי המשחק הזה של השתיקה שדורש איפוק ואיזונ על טבעי, במיוחד לנוכח העובדה שיש לי פה פלטפורמה פתוחה להשמיע את דעתי. אבל אני שואפת לזכות לפצח את האתגר הזה, ואולי לזכות ליהנות מכל העולמות. "דע שיכולינ לצעוק בקול דממה דקה, בצעקה גדולה מאוד ולא ישמע שומ אדמ", אומר רבי נחמנ מבר לב בשיחות הר"נ. מישהו אז להשמיע ממש בשקט, • יכול ללמד אותי איכ עושימ את זה?