שביעי

31.01.20 | ה' בשבט תש"ף | 391 גיליון שביעי | 6 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… על הפעילות המש כשאני שומעת גשגת של מרכזי הקירוב בתל אביב, לבי מתמלא בתקווה. הרי מה לעשות שכל חוזר בתשובה מייחל ליומ שבו כווולמ יראו את האור ויבינו שהוא לא תמ משוגע, שהוא דווקא צדק ואז יעריכו אותו )כלומר אותי( ואת המהלכ הגאוני והאמיצ שעשיתי, ואחשב בעיניהמ בחינת נחשונ בנ עמינדב לפחות. בינתיימ, עד שזה יקרה )לא נאמר 'אמ זה יקרה בימינו' כי זה מזה חייב לקרות בקרוב(, אפשר רק להתבוננ במתי המעט שמחפשימ וזוכימ גמ למצוא, ולהתר גש מכל אחד שחוזר הביתה. אבל בנו פ לתחושת החיזוק מתעוררת בלבי קנאה, כשאני מ תכלת בתינוקות התשובה מלאי האור, שכל מצווה וכל לימוד מרגש אותמ. וחוששימ, אמנם הם מבולבלים אבל שמחת גילוי האמת מפעפעת בהמ, והריגוש של מציאת משמעות מרככ את תהומות הכאב ומשככ את ה פקות. הבעיה היא שהתחושה הזאת לא נמשכת לנצח. עמ השנימ והחיימ היא דועכת, ונשא רימ המונוטוניות ושגרת החיימ, העומ של קיומ המשפחה, והני יונות להבינ איכ הכי נכונ לחנכ את הילדימ לעבודת ה' בשמחה ואהבה. עמ השנימ לפעמימ שוכחימ שה'כיפ' של החילוניות מגיע עמ תאריכ תפוגה, שא חריו הוא נרקב ומשאיר טעמ רע בפה. ועו לימ גמ געגועימ לימימ שבהמ הכל היה מותר. עושימ ארגוני קירוב הלבבות עבודת קודש ומו רימ את נפשמ על כל נפש בישראל. המ בלניימ, מכילימ וש מחימ בכל רגע של תורה ואחדות. אבל אחרי הרבה שנימ בתשובה, אני מרגישה שייתכנ שהאחריות שלהמ אינה ארוכת טווח מ פיק. איני מאשימה ולא מצפה שילוו אותי עד גיל שמונה עשרה בתשו בה, אבל בדיעבד נדמה לי שהייתי שמחה להדרכה רחבה יותר, כזאת שאינה כוללת רק את לימוד התורה והמצוות. לדוגמה, חונכות בענייני פרנ ה הייתה ודאי יכולה לעזור. אימונ אישי בו י בירו לי את המגזרימ השונימ, את השפה והמנהגימ המקובלימ, את ההבדלימ הקיימימ בקהילות וביישובימ ואת האפשרויות בחינוכ הילדימ. ה בר נקי וח ר אינטר ימ, שיבהיר תמונה שלקח לי יותר מעשור לקלוט. רוב החוזרימ בתשובה נאלצימ לש נות את מקור הפרנ ה שלהמ. בתחומ האומנות הנשית, התחומ שבו אני עו קת, חזרה בתשובה דורשת הכנה מ יבית - החל מהתכנימ, קהל היעד שמצטמק, חו ר התמיכות הממשלתיות, כשב ופו של דבר זה מתבטא באפשרויות המצומ צמות שיש לה כיומ לפרנ ה. אמ מישהו היה יושב לה ביר לי בת חילת תהליכ התשובה את כל מה שאני יודעת היומ, ולא רק ממהר 'להדליק' אותי על התורה, אולי הייתי יכולה לחשב מ לול מחדש ולארגנ את חיי אחרת. לא חלילה שלא הייתי מקיימת מצוות, אבל לקרוא את המפה מראש זה תכנונ ב י י של ע ק, ואת זה השארנו ליד הגורל. צריכ להבינ, בכל רגע שמשהו משתנה במציאות חיינו - הילד הבכור הולכ לגנ, במקום שבעלי תשובה עומדים אם מישהו היה יושב להסביר לי בתחילת התשובה את מה שאני יודעת היום, ולא רק 'מדליק' אותי על התורה, אולי הייתי יכולה לארגן את חיי אחרת. גן חרד"לי? ממ"ד מעורב? פנימייה? תכל'ס, אין לנו מושג מהי משמעות הבחירה בית פר י ודי, חטיבה ובית פר גבוה - אנחנו נאלצימ לעשות חישוב מ לול מחדש. חרד"לי? תורני? ממ"ד? מעורב? נפרד? תנועות נוער? טיולימ? פנימייה? ישיבה? צבא? תכל' , אינ לנו שמצ של מושג מהי משמעות הבחירה בכל אחת מהקטגוריות האלו ואיפה אנחנו משתלבימ בשלל האפ שרויות. הרי פנימייה במגזר החילוני נחשבת בדרכ כלל לאופציה האחרונה לכאלו שלא ה תדר להמ להיות בבית, והנה אני מתמו וכבר 15 דדת עמ הבת שלי שעוד לא בת רוצה לברוח לי רחוק, וזה נחשב דבר טוב… חשבנו שנו כשחזרנו בתשובה לדנו, מחדש וזה באמת זה הרגיש ככה. רק אפ אחד לא יפר לנו שהמחשבות החילוניות המופרעות שלנו לעולמ יעלו בא וציאציה הראשונה בכל יטואציה, ושלעולמ לא נוכל להיות באמת דתיימ • מבית, אולי רק מבחוצ. shutterstock איור: