שביעי

21.02.20 | כ"ו בשבט תש"ף | 394 גיליון שביעי | 8 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… הזה חוגג לאחרונה גיליתי שהטור שנתיימ בעיתונ. שנתיימ בהנ אני מקטרת לא מעט, מצביעה על החצ'קונימ המכוע רימ בפנימ שלי ובפנימ של כולנו, ומפוצצת את הפצעימ כדי שכל המוגלה תצא אפילו שאני יודעת שזה עלול לעשות חור בפנימ. והדבר המדהימ הוא שאתמ עדיינ מפרגנימ, קוראימ ואוהבימ את הטורימ. נדמה שככל שאני מלכלכת את דפי העי תונ ככ אתמ ממהרימ לקרוא ולפעמימ אפ להתמלא השראה. בכל פעמ אני מופתעת מחדש כשאני מקבלת מכמ תגובות שמחז קות אותי להמשיכ לכתוב, שמבקשות שא משיכ לרדופ אתכמ ולהציפ את הפגמימ, את חו ר האיזונ ואי הדיוקימ שנמצאימ אצל כל אחד מאיתנו כפרט, ואצל כולנו כקבוצה. שכחוזרת האמת? לא דמיינתי בתשובה יהיה לי מה לתרומ למגזרימ הד תיימ השונימ. הרי זה אמור להיות הפוכ - אנחנו אמורימ לינוק מכמ הדתיימ מבית, אתמ אמורימ ללמד אותנו מה זה אומר להיות דתי. והנה אני מגלה שהרבה פע מימ אתמ מבקשימ ממני ללמד אתכמ מה זה לאהוב את ה', לרצות לקיימ מצוות, להתפלל בכוונה, ולא להפ יק לחשוב על העומק והחיבור של הפעולות הללו בינינו לבינ השמיימ והארצ. עמ הזמנ אני יכולה להבינ את ההיגיונ שעומד בב י הרצונ שאבעיר את האש הזאת בלב של כולנו, כי גמ אני מוצאת את עצמי יותר ויותר מתעייפת מהקודש ונמשכת אל החול. גמ אני צריכה להתאמצ לחפור בור עמוק יותר, בכדי לגלות את האמת שמעלה פתאומ גל של חמצנ נקי ומשכר שמזכיר לי שוב למה בחרתי לש מור מצוות. גמ אני מתבלבלת ושוכחת, ואולי בשונה מכמ אינ בי קרנות לגבי החילוניות )ואני גמ יודעת שלעולמ לא אחזור(, אבל כנ יש בי געגועימ לטלנובלה הזאת של החיימ של היפימ והאמיצימ. גרילה, לא זה לא קל להיות לוחמת קל לרצות כל הזמנ לעשות מהפכות. במיוחד לא כשיש בכ שילוב בלתי אפשרי של רצונ למרדנות ושמרנות גמ יחד. אחרי שנתיימ של טורימ ותגובות, אני מגלה שיש לי תפקיד, שתייגתמ אותי או שתייגתי אני את עצמי. הרצונ לעורר וגיות רדומות ולהשמיע קול אחר, מצריכ ממני להיות נועזת אכ לא ג ה, חצופה אכ מכבדת, מרגיזה ומפיי ת, למתוח כמה שאפשר בתוכ הגבול של הגדרימ, וכ מובנ לא להתייח לאפ אחד אישית. לפעמימ אני מרגישה כמו פיל בח נות חר ינה. ישנמ טורימ שהייתי רוצה לכתוב אבל אני לא יכולה, וגמ באלו שאני לב ופ מחליטה לכתוב אני חייבת לנהוג בזהירות מרבית כדי שחלילה אפ אחד מהשכנימ שלי לא ידמיינ שהתכ וונתי אליו )כבר קרה לא פעמ, ודווקא לא התכוונתי. ובפעמימ שכנ, לצערי המ לא ראו או לא ידעו שהתכוונתי אליהמ(. בכלל, לקח לי זמנ להבינ שלא מעט אנשימ קוראימ את הטור הזה, גמ בקרב הנוער ואפילו בתנועות הנוער. אבל עד שהבנתי עשיתי לא מעט טעויות. אז עכשיו שהגעתי לגיל שנתיים בעיתונ, אני מודה שאני קצת יותר יומולדת שנתיים אני מגלה שיש לי תפקיד, שתייגתם אותי, או שתייגתי אני את עצמי. הרצון לעורר סוגיות רדומות ולהשמיע קול אחר, מצריך ממני להיות נועזת אך לא גסה, חצופה אך מכבדת, מרגיזה ומפייסת, למתוח כמה שאפשר בתוך הגבול של הגדרים מפוכחת, קצת יותר חכמה וזהירה. זה לא בטוח תמיד לטובתכמ, אבל עדיפ להיזהר מלהצטער. אני מזמינה אתכמ ליומ הולדתי, לכ תוב לי על נושאימ שהייתמ רוצימ שא ציפ פה את נקודת המבט שלי עליהמ. לא תמיד יהיה לי מה להגיד, כי רק על עצמי ל פר ידעתי ותכל' צר עולמי כעולמ נמלה. אבל אני מבטיחה להמ שיכ לחפור פה עמוק, עד שנתלוש את האמת מהארצ, ננער ממנה את החול ונתבשמ כולנו מהרעננות שלה. נזכה לרגע להיזכר מבפנימ כמה שווה להיות אדמ שהזהות שלו ברורה לו, שהוא בוחר כל יומ מחדש לקיימ גמ את מה שקשה ולא תמיד הגיוני - להיות אדמ שומר מצוות במדינת היהודימ בזמנימ בהמ נדמה שהקרקע נשמטת תחת רג לינו. ושצריכ פשוט להאמינ שאמ נפול, תהיה לנו את רשת הביטחונ שבנינו • בעמל - יה. shutterstock איור: