שביעי

06.03.20 | י' באדר תש"ף | 396 גיליון שביעי | 8 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… מפ אנשים מוזרים וקיצוניים חידימ אותי. מה אתמ אומרימ? לקבל את השונה? מקבלת, מקבלת. אבל אמ אני לא מצליחה להזדהות קשה לי יותר לה בינ, ואז לפעמימ זה פשוט מפחיד. בעלי דווקא אוהב את אלו המיוחדימ, השרוטימ, שהחברה נוטה לפלוט מתו כה. הוא 'מתיישב' על הטיפו ימ האלו עד שהוא מצליח לקלוט אותמ, ובככ הוא שובה את אמונמ לתמיד כי ופ ופ מישהו מצליח להבינ את השריטה שלהמ. יש לנו חבר שאומר 'אוהב אותכ, שונא את המחלה שלכ'. אז בעלי יודע לאהוב את המחלות של אחרימ, או אולי לאהוד זו מילה יותר נכונה. אני לעומת זאת סנובית מפוחדת שגדלה בבועה, ועד גיל די מאוחר הייתה בטוחה שתל אביב היא הבירה של ישראל ומעצמ ככ אינ שומ צורכ לפגוש אדמ ששונה ממנה. תודה לאל שהתפכחתי, ועמ השנימ נוכחתי לראות שמדינת תל אביב אינה מייצגת את כל מדינת ישראל, אלא היא רק פנ אחד בישראליות שלנו ולאו דווקא זה שהכי חשוב או קובע. אבל למה אני מ פרת את כל זה? כי בזמנ האחרונ אני מפחדת מחוזרימ בשא לה, במיוחד אלו שכבר לא מאמינימ בא לוקימ אלא רק בעצממ. אני אולי יכולה להבינ מישהו שגדל בבית דתי/חרדי ומח ליט לא לשמור מצוות. אבל מישהו שגדל בבית אמוני שבוחר לא להאמינ? אפשר לכעו על אלוקימ, אפשר אפילו לשנוא אותו, אבל לא להאמינ בו פתאומ? לוותר על התחושה הזאת שיש מישהו מעליי שמכוונ את דרכי, ששומע אותי, שיכול ל ייע במקרה הצורכ ושאני לא לבד? נכונ, תגידו שאני עשיתי את הדרכ ההפוכה - גדלתי בבית בלי אלוקימ ואימנתי את עצמי באמונה. אבל מי שגדל בבית דתי, האמ האמונה באלוקימ היא לא חלק מהרכב הדי.אנ.איי שלו? האמ זו אינה ברירת המחדל שלו? איכ אפשר לוותר על זה, והאמ זה באמת עובד? מחיפוש חפיפניקי בפייסבוק מצאתי ארבע קבוצות של חוזרימ בשא לה, כשבתיאור שלהמ כתוב 'חירות מר או 'אתמ 'belive in yourself' בנימ', לא לבד'. רק האחרונ די מ ביר לי איכ אפשר להפנות עורפ לכל מה שגדלת עליו ולמשפחה שלכ, כי אתה לא לבד, אתה חלק מחבורה גדולה ותומכת של אנשימ שמרגישימ כמוכ. זה ממש תה ליכ הפוכ מזה שאני עשיתי, ובככ הוא כמעט ומזכיר לי אותו, לפחות באומצ לשנות וכביכול 'לבגוד' במשפחתכ וב דרכ בה גידלו אותכ הוריכ. משיטוט חפיפניקי בקבוצות האלו מ תבר שזה ממש לא קל לחזור בשאלה, אולי אפילו קשה יותר מלחזור בתשו בה. כי לחזור בתשובה זה לחזור למקומ שמרגיש לכ מוגנ, שיש בו ביטחונ, קרקע מוצקה שאפשר להישענ עליה. נכונ, יש מערכת חוקימ ותפישה שחייבימ להטמיע, אבל לפחות יש עוגנ. לעומת זאת, לצאת בשאלה זה לקפוצ לבריכה שלא ברור אמ יש בה מימ. זה עולמ פרוצ שבו פתאומ הכל מותר וזה מעורר תהיות לגבי זהות, תחביבימ, עבודה, חברימ, דרכ חיימ, ואפילו הזהות המינית. לאחרונה שמעתי שאלה ותשובה אני מפחדת מחוזרים בשאלה, כי בכל בית של חוזרים בתשובה יש ילד שעושה סיבוב פרסה, וממש לא בא לי שהילדים שלי יחיו חיים חצויים על לא מעט מקרימ של התאבדויות בקרב אלו שיצאו בשאלה, ובקבוצות מדובר גמ באלו שנפגעו בצעירותמ פגיעה מינית במ גרת החינוכית. נדמה שקבוצה אחת ממש עושה מאמצ ל תור את דעת הרב נימ. מה שמעיד על ככ שאי אפשר באמת להתנתק מהאמונה וההלכה, ומאמצ רב מושקע באפשרות להפריכ את התפי ות ולחפש חדשות במקומנ. שאי אפשר להתנתק אני יכולהלהעיד מאיפה שהגעת, והבנתי שגמ לא צריכ. לא פעמ הצהרתי שאני חילונית שומרת מצוות ושאי אפשר להוציא ממני את החילוניות. זה כמו מישהו שנולד עמ עור שחומ, הוא לעולמ לא יוכל להיות באמת לבנ. אבל ה יבה שאני באמת מפחדת מחו זרימ בשאלה היא שלפי ה טטי טיקה בכל בית של חוזרימ בתשובה יש ילד שעושה יבוב פר ה, וממש לא בא לי שהילדימ שלי יחיו חיימ חצויימ, אפילו • שלי הייתה את הזכות לבחור אחרת. shutterstock איור: