שביעי

25 | 26.06.20 | ד' בתמוז תש"ף | 399 גיליון שביעי shut@shvii.co.il לת גובות: נשים במפלגות חרדיות. לנשים החרדיות יש הרבה מה לומר ולתרום. אני חושבת שהחברה החרדית עוברת שינויים ויש גיוון. אם הנשים החרדיות חושבות שהמפלגות הקיימות מייצגות אותן, אז הכל בסדר. שינוי יחול רק כשיהיה רצון גדול מצידן להיכנס למערכת הפוליטית. אביגדור ליברמן. למרות שהוא ימני, הוא הגיע למצב שהוא לא מוכן לשתף פעולה עם נתניהו. קיבל החלטה דרמטית ונמצא על פרשת דרכים בחייו הפוליטיים. נפתלי בנט. פוליטיקאי משכמו ומעלה. אדם מאוד מוכשר, מלא אנרגיות, נחישות וכריזמה. כתבתי בעבר שיהיה לו טוב לבנות את עצמו דווקא מהאופוזיציה. אחד היחידים במערכת הנוכחית שבנוי ויכול לשאוף לראשות הממשלה. אחרי שניסה את המפד"ל וניסה להקים ליכוד ב', מה שחסרה לו זאת רק מסגרת. עמית סגל. מעבר לעובדה שהוא מאוד מוכשר ובין העיתונאים הטובים בישראל, אני חושבת שהוא סוג של סמל, מכיוון שהוא חובש כיפה שלא מסתיר את דעותיו. הוא יותר מעיתונאי. הוא תופעה מבורכת. מבטא ייצוג הולם שמאוד חשוב בעולם התקשורת, גם אם עדיין לא הושלם. חזרה בתשובה. יש לי יחס מורכב לנושא. כמי שעברה כברת דרך בעולם הזה, מדובר בתהליך חיפוש ומסע שלא נגמר לעולם. אדם לא הגיע לעולם רק כדי לנהל קריירה. עם זאת, קשה לי קצת עם המושג ועם התופעה הזאת כשהיא הופכת לחיצונית ומסחרית. גזענות בישראל. של בני האדם, DNA זה משהו ב- שתמיד מחפשים 'מי משלנו'. לפעמים השונות מתבטאת בגזע, מין, צבע עור, ארץ מוצא וכדומה. לצערי, הנושא הזה לא פסח על החברה הישראלית. למזלי, אני לא חוויתי את התופעה הזאת. נחשפתי לגזענות כלפי דוברי רוסית וגם לגזענות של דוברי רוסית כלפי חובשי כיפות. אסור להשלים עם זה. הדתה. כששומעים את המושג הזה, צריך לבחון אותו בעיני האחר. קרובי משפחתי שגרים במרכז הארץ, כשבונים להם בית כנסת או שהם רואים הרבה תושבים דתיים, צץ להם חשש. הדת היהודית מאוד מחייבת ושונה מאורח החיים החילוני. ניתן להבין את החשש, למרות שלרוב מדובר בחששות שווא מכיוון שלרוב הדתיים אין עניין לכפות דבר. אולי הפחד נובע מהשוליים הקיצוניים של שומרי המסורת. חסרה לנו קצת סובלנות משני הצדדים, כי אין באמת הדתה ואין באמת החלנה. מופעים נפרדים. אם יש קהל שמעוניין בכך, צריך לאפשר לו הופעות נפרדות. אסור למנוע מאנשים לממש את אורח חייהם המסורתי, בדיוק כפי שאסור להתערב לציבור החילוני לחיות על פי אורחות חייו. משפחתה הייתה "מאוד חילונית" כהגדרתה וראתה בטקסים דתיים דבר פרימיטיבי. שידרה בערוץ הראשון של הטלוויזיה הרוסית, לעיני מאות מיליוני צופים. מתגעגעת לביקורים בעיראק, סוריה, קטאר, כוויית ואיחוד האמירויות שהיו לה ככתבת ברוסיה. במשך חצי שנה סיקרה מכוויית את מלחמת המפרץ השנייה. אמנם נולדה במוסקבה, אך יש לה שורשים גם בפולין ואוקראינה. הוריה לא דיברו על מלחמת העולם השנייה, ורק כשעלתה ארצה גילתה שרבים מקרוביה נספו בשואה. הופתעה לגלות שבשידורים חיים בטלוויזיה הישראלית, בניגוד למה שהכירה ברוסיה, נעזרים בלא מעט אלתורים. ממשיכה לבקר את סבתה שגרה בנתניה 96- בת ה )לא בזמן הקורונה(. בעלה, ד"ר בנימין ברסקי, הוא מרצה בכיר למתמטיקה וסטטיסטיקה במכללת עזריאלי להנדסה בירושלים. קיבלה הצעות משלוש מפלגות לכהן כחברת כנסת, אך אין לה כל כוונה לחצות את הקווים. חרדיות בפוליטיקה: לנשים החרדיות יש הרבה מה לומר ולתרום. החברה החרדית עוברת שינויים, אבל השינוי יחול רק כשיהיה רצון גדול מצידן להיכנס למערכת דברים 10 שלא ידעתם על אנה ברסקי ………