שביעי

26.06.20 | ד' בתמוז תש"ף | 399 גיליון שביעי | 8 י ע ל שב ח yaels@shvii.co.il …… … מתנהמפתיעהקיבלתי השבוע, מתנה עמ פתק פרחוני, כתוב בכתב יד מ וגננ ומעוצב. המתנה הייתה כו ורודה עמ קשית, כזו שתתאימ בעיקר למילקשייק קיצי נעימ ומרעננ. ההפת עה באה יותר מכיוונ הפתק. הוא נכתב על ידי תלמידות כיתה י"ב, ש יימו את הלימודימ ויוצאות כעת לעולמ הגדול. התלמידות האלו, שהנ כבר יותר נערות מאשר ילדות )אחת מהנ אפילו כבר ממש לקראת חתונה(, הנ אותנ ילדות צעירות שהגיעו אליי לפני ארבע שנימ עמ מבט שובב בעיניימ ודעה נחרצת על הכל. זו הכיתה הייתי מורה חדשה. הראשונה שחינכתי באולפנת מעלה לבונה. הראשונה והאחרונה עד כה. קיבלתי אותנ לידיי בחשש גדול, לצד התרגשות ותחושת אחריות, מוחמאת על הזכות שניתנה לי להשפיע על עתידנ ועל בגרותנ. חשבתי, בתמימותי, שנעבור יחד שנ תיימ של תיכונ עמ רגעימ של שיתופ, צחוק, משמעת, גבולות, כע ימ ועוד דברימ טנדרטיימ שנערות בגילנ חוות. אכנ ככ היה בהתחלה. הנ לימדו אותי מה זה מתבגרות, מה זו מערכת, הנ הראו לי אותי בתבנית המבוגר האחראי מולנ, הנ קיבלו ממני ולימדו אותי, כע ו עליי ושיתפו אותי ב ודותיהנ הכמו ימ. אבל לרגע לא עלה על דעתי שאני עומדת להיות חלק משמעותי משיעור עצומ שהנ ילמדו ולא ישכחו בחיימ. כשנו הן היו בסך הכל בכיתה י' דע להנ שנחרב כל עולמה של מחנכת , כשפצצה 16 כיתתנ. ב כ הכל בנות נוראה חדרה לתוכ החממה שלהנ. מוקדמ יותר באותו היומ עוד התכת בתי עמ אחת מהנ על עונש שהיא צפויה לקבל ממני למחרת, על שנעדרה ללא אישור. אחרות דיברו איתי כמה שעות לפני שהתהפכ עליי עולמי, ביקשו שאעזור להנ בארגונ מ יבת יומ הולדת של חברה. על הרצח חלקנ שמעו מתוכ טרמפ, בדרכנ לבילוי בערב פנוי שהיה להנ. אח רות פשוט ישבו בחדר שלהנ בפנימייה. כשעולמי היטלטל, הנ היו שמ. צעי רות וחשופות, מבוהלות וכעו ות. הנ באו אליי לנחמ והרגשתי שליבנ העדינ נשבר לר י ימ יחד עמ שלי. הבטחתי להנ שאהיה ב דר, ני יתי לנחמ אותנ. חזרתי אליהנ עשרה ימימ אחר ככ. צמאה לפגוש אותנ ולהחזיר את המ ציאות התמימה למקומה. לקח לי עוד חודש להבינ שכלומ לא יהיה אותו דבר, ושאני לא יכולה להחזיר להנ את מי שהייתי לפני הרצח. כשנגמרה אותה השנה, אכלתי את עצמי על שפגעתי בהנ ובעולמנ התמימ. כיומ, שנתיימ אחר ככ, אני יודעת שהנ יוצאות לחיימ מאובזרות, יותר מכל נערה אחרת בגילנ. הרגעים הקשים שאותם הן חוו יחד איתי בשנות נערותנ, בוודאי בנו אותנ וציידו אותנ לקראת היציאה מהימ ברכת הדרך כשעולמי היטלטל, הן באו אליי לנחם והרגשתי שליבן העדין נשבר לרסיסים יחד עם שלי. אכלתי את עצמי על שפגעתי בעולמן התמים. היום אני יודעת שהן יוצאות לחיים מאובזרות, יותר מכל נערה אחרת בגילן התיכונ אל האוקיינו הגדול. אמנמ לא בחרתי בזה, ואילו יכולתי הייתי בו חרת להרחיק אותנ מצלקות כמו רצח של הבעל של המורה שלהנ, אבל אמ הנ כבר קיבלו את הני יונ הזה, אינ לי פק שהוא בנה בהנ קומה שמשדרגת אותנ ואת הנפש העדינה שלהנ. ה תכלתי על הפתק שהנ הביאו לי ורציתי לשלוח חיבוק לכל אחת ואחת, או לפחות לכתוב להנ מכתב בחזרה. מעבר לדפי העיתונ, אז הנה אני, פונה אליכנ, תלמידותיי האהובות מאולפנת לבונה. איפה שלא תהיו, לאנ שלא תבחרו ללכת, אני איתכנ, ומכת עליכנ ועל דרככנ, שולחת לכנ את ברכתי להצלחה, שמחה שזכיתי להיות חלק מכברת הדרכ שהלכתנ בה ומחבקת כל אחת מכנ. אוהבת אתכנ • מאוד מאוד. עוף גוזל. יעל שבח עם תלמידותיה