שביעי

03.07.20 | י"א בתמוז תש"ף | 400 גיליון שביעי | 8 י ע ל שב ח yaels@shvii.co.il …… … שמת שמתי לב למשהו מטריד רחש אצל התרנגולות שלי. הנ מ תודדות יתר על המידה, מתגודדות להנ ומביעות עניינ רב בציפורי הדרור הנודדות. אני חושדת שהנ חותרות למגע עמ עמותת החופש לחיות או משהו ב גנונ. התרנגולות שלי הגיעו אלינו בעיצו מו של ה גר הקורונה, ותפקידנ העיקרי היה לשחרר ממני את הפחד שלא יישארו ביצימ בעולמ. את לול התרנגולות שלהנ בניתי בעצמי משאריות עצימ זרוקות, והוא משמש להנ וילה מרווחת, המתפר שת על פני שתי קומות ומעניקה להנ יותר חופש מלכל ילדי מדינת ישראל יחד. כשהגיעו, קיבלתי הוראה ברורה מפי מביני דבר לא לשחרר אותנ מחוצ ללול, כי הנ צריכות להבינ שזה הבית שלהנ ולהישאר שמ עד שיתחילו להטיל ביצימ. חיכינו ב בלנות, ואכנ, ופ ופ הגיע היומ המיוחל ואיתו הביצימ, עגו לות ויפות ומאוד חגיגיות. כאות הוק רה על פועלנ הטוב, פתחתי לתרנגולות את דלת הלול, שיחררתי אותנ מהה גר ונתתי להנ לה תובב בחוצ כאוות נפשנ. הנ, מצידנ, התבוננו בי במבטנ התר נגולי הבוהה באי הבנה, ובתחילה בכלל לא יצאו. הייתי צריכה ממש לשכנע אותנ שכדאי להנ, ושיש בחוצ מלא עשבימ וחתולימ לרדופ אחריהמ )לא רק ביצימ מטילות התרנגולות שלי, אלא גמ מורא על חתולי הרחוב הפולשימ(. לב ופ הנ התרצו וה תובבו להנ בחצר, חפרו בורות, קפצו בטרמפולינה וליכלכו כל חלקה טובה בדשא ה ינ טטי האומלל שלי. לפנות ערב הנ חזרו אל הלול ואני גרתי עליהנ את הדלת. ככה נהגנו במשכ כמה ימימ. משונה ביותר: יום אחד קרה דבר איחרתי לפתוח להנ את הלול. הייתי ע וקה באותו הבוקר ויצא שפתחתי להנ רק בשעת צהריימ מאוחרת. כשהגעתי לדלת, התרנגולות כמעט זינקו עליי וביצעו בי פעולות מחאה אקטיבי טיות ואלימות במיוחד. שמעתי את קרקוריהנ הזעופימ על איכ העזתי להשאיר אותנ נעולות ו גורות כל ככ הרבה זמנ. כמעט יכולתי לשמוע איומימ מצידנ שיפנו למועצת הלולימ בדרישה להכני אותי למא ר עולמ על כליאה לא הולמת של חיות ח רות ישע. וזה הוביל אותי לחשוב קצת על החו פש שלנו. הרי עד שלא שיחררתי אותנ מהלול בכלל, הנ לא חיפשו לצאת לשומ מקומ. יותר מזה, כשפתחתי להנ לרא שונה את הלול - הנ בכלל לא הבינו מה יש להנ לחפש אי שמ מעבר לגדרות הזהב הק ומות שלהנ. ופתאומ, כשמגלימ להנ טיפה את העולמ, הנ לא יכולות בלעדיו? מה היה קורה אמ לא הייתי בכלל משחררת אותנ מהלול, ומשאירה אותנ ב גר עד יומ מותנ? האמ הנ היו כו ע ות עליי ומתלוננות באותה המידה? והכי מפתיע, ב ופ כל יומ הנ חוזרות מעצמנ אל הלול, ולא יוצאות ממנו עד הבוקר. אז לא הבנתי: אתנ רוצות להיות חופשיות? או כלואות? צומת קרקור בפעם הראשונה הייתי צריכה לשכנע את התרנגולות שלי לצאת מהלול, אבל כשאיחרתי הן ביצעו בי פעולות מחאה אקטיביסטיות. לא הבנתי מה הן רוצות, וזה הוביל אותי לחשוב קצת על החופש שלנו כולנו מכירים את התחושה הזו ש"אני צריכה חופש" אחרי הרבה זמנ שבו לא יצאתי מהבית. לפעמימ לא משנה היעד, העיקר לצאת מהלול המוכר והידוע לעבר המרחבימ הפתו חימ והאווריריימ. זה לא שרע לנו בכור מחצבתנו, ממש לא; אנחנו גמ מאוד שמחימ לחזור אליו ב ופ היומ, ואפילו לנעול את עצמנו בו. אבל כל בנ אנוש, או בעצמ כל יצור חי, זקוק ליציאה מהשגרה מפעמ לפעמ. השנה אני מרגישה את זה אפילו יותר מהרגיל, בגלל ה גר הפתאומי באמצע השנה. זו הייתה חופשה כפויה שלא תי כננו לצאת אליה בכלל, ודווקא היינו ב דר עמ השגרה. החופש ההוא, שהיה בעצמ גר, הוא מה שגורמ לי לחכות לחופש אמיתי, שמישהו כבר יגיע ללול • ויפתח לי את הדלת. עובדיה שבח והטאלנטיות החדשות