שביעי

03.07.20 | י"א בתמוז תש"ף | 400 גיליון שביעי | 6 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… כאנ הטור הראשון שכתבתי היה על תופעת חגיגות הבת מצווש. לפני 'שביעי' הייתי מרשה לעצמי לח שופ חופשי וגמ קצת להגזימ, אכ באותו זמנ טרמ התוודעתי ל צנת עלוני בית הכנ ת, ולא קלטתי שרוב המגזר קורא את העיתונ. אז כתבתי בחופשיות על בתי הבכורה, שביקשה מ יבה מפוארת ושנרימ לה מטו לשמיימ עמ שלט "מזל טוב" אישי. זה לא שאני משקרת, אבל לא תמיד כל מה שכתוב פה, קרה בדיוק ככה במ ציאות )כמו, למשל, שהיא לא ביקשה מטו , ורק עקב מבול הבקשות הלא הגיוניות הצענו את האופציה הזאת בצ חוק(. כשהטור התפר מ והיא קיבלה את הריקושטימ, פתאומ קלטתי שאני לא חופשייה וחישבתי מ לול מחדש, מפוכ חת ומפוק ת יותר על קהל היעד. עברו קצת יותר משנתיימ, ושוב מצאתי את עצמי לפני אירוע בת מצווה. אחרי שהצלחתי להתחמק בפעמ הקוד מת ולצאת 'רק' לטיול משותפ לחו"ל, הפעמ הודיעה לי בתי באופנ חד משמעי שהיא רוצה אירוע. באולמ. עמ כל המו זמנימ וכל הטררמ. אני יודעת לעשות לא מעט דברימ, אבל לא להפיק אירוע ראוותני שלא בדיוק מחובר למהות החגיגה. וגמ בואו, אלפ שקלימ פייר לפר 30 אינ לי . גמ אמ היו 12 גנ לילדה שהגיעה לגיל לי, אני לא מבינה למה אמורימ להוציא כומ כזה על מ יבת בת מצווה. אבל הפעמ, כאמור, לא היה לי איכ להתחמק. אחרי שאת אחותה הגדולה הורדנו מתחת לרדאר, היא נדרה לא להרפות ושנתיימ לפני כבר החלה את ההכנות בדמיונה. הגענו איכשהו כשהתקרב המועד לעמק השווה. הודעתי לה שהיא תחגוג בצניעות באולמ ביישוב, ניהלנו מו"מ לא פשוט, וב ופ יכמנו על מגנטימ, דוכנ מתוקימ, מצגת, בוק )זה ב י י היומ, מתברר(. לא הייתי שלמה עמ כל המהלכ. אפילו שהורדתי אותה מה ט נדרט הראוותני, עדיינ - לא היא ולא אני היינו מרוצות. אבל עבדתי על עצמי לשחרר ולתת למלכ לנהל פה את הע ניינימ; הוא טוב בזה ממני. בחלומותיי הפרועימ ביותר לא דמיינתי את ה רט שיגיע וי גור לכו לנו את אגת האירועימ הראוותניימ, מעתה ועד להודעה חדשה. לא רק בת מצווה, אלא כל המערכ המפואר שמלווה את השמחות שלנו, שנובע מרצונ טוב לשמח, והופכ ל'תיק' לאורח. הצמצומ של התקופה האחרונה עזר לנו לחזור לפרופורציה ושיחרר אותי ללא מועד ב'. אממה, כשהגיע יומ הול דתה, פתאומ היה מותר לחזור לחגוג יחד, ושוב עמדנו מול הדילמה, אבל ממקומ קצת אחר, יותר ענו, מקבל ומשחרר. ואז אמא שלי הציעה שנעשה את בת המצווה בווילה המדהימה שלה בחברונ. עד אז זו לא הייתה אופציה; איכ נזמינ את כולמ למקומ כה שנוי במחלוקת? אבל החיימ שאחרי המ לא אלו שלפני, אין, אין, אין. חגיגה הצמצום של התקופה האחרונה עזר לנו לחזור לפרופורציה ושיחרר אותי ללא מועד ב'. אממה, כשהגיע יום ההולדת, פתאום היה מותר לחזור לחגוג יחד, ושוב עמדנו מול הדילמה, אבל ממקום קצת אחר, יותר ענו, מקבל ומשחרר ובזמנ הזה למדנו שכדאי להקשיב ללב ולעשות את מה שנכונ ומדויק לנו. אז הילדה שיחררה, וגמ האמא, ויצאנו באוטובו כל החבר'ה )כי אצל חוזרימ בת שובה החברימ ממלאימ לפעמימ את מקומ המשפחה( ל יור במערת המכפלה, לביקור במוזיאונ 'לגעת בנצח' בבית הד ה ובציונמ של רות וישי ביישוב היהודי בחברונ. אחר ככ הגענו ל עודת מלכימ, ריקודימ, ניגו נימ ועוד באכ ניה של אמא. והבת היה לא פחות ממושלם! הייתה בעננימ. לא יכולנו לבקש חוויה יותר מיוחדת, מאחדת, קדושה ומשמחת בעת הזאת. ואני מודה לאל על הזכות לשחרר ולתת לו את המקומ לנהל את העולמ כל ככ מושלמ, כמו שהוא יודע, ובדיעבד המ ר עבר גמ לילדה, שבהת חלה רצתה נשפ של נ יכה, וב ופ שיח • ררה וקיבלה קרנבל של קדושה.