שביעי

17.07.20 | כ"ה בתמוז תש"ף | 402 גיליון שביעי | 6 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… האדמה רועדת מתחת לרגלינו וזה מפחיד מאוד. מכל פינה אפשר לה רגיש את החרדה העולה אל מול המ ציאות החדשה. אפ שאחרי שלוש מערכות, מנהיגינו הואילו לה תדר ביניהמ כדי שנוכל להעביר כמה חוקימ ותקציבימ חיוניימ למהלכ הב י י של חיינו בעת כזו, ה יפור הזה עדיינ לא עובד. אותי זה לא מפתיע. אני צועקת כאנ שהשיטה כבר לא מחזיקה מימ, והולכת לקלפי בכל פעמ בתחושת תבו ה, כאילו אני משקרת לעצמי במודע. ותגידו, מה האלטרנטיבה? מבחינתי, כל דבר שהוא לא זה. נכונ, שינוי זה מפחיד, אבל הרבה יותר מפחיד להיתקע עמ אינרציה של ת כול וכישלונ ולא לעשות דבר. אז יצאנו לרחובות. עלק לא פוליטי, עלק תרבותי - אבל יותר אלימ ממה שראיתי בהפגנות נגד פי נוי גוש קטיפ, ולהמ הייתה באמת יבה לת כול אמיתי ולאי אמונ בהנהגה. , מהאיכונימ, G5- אז כולמ מפחדימ מה מהמגיפה )שאינני רוצה לכתוב את שמה, כי אני מאמינה שכל איזכור שלה מו יפ לה חיות וכוח(, מהפרנ ה, משלומ הבית, מחינוכ הילדימ ומהעתיד בכלל. שומ דבר לא ידוע, וכולנו באותה ירה. יש משהו יפה בתחושת האחדות הזאת, על אפ שהיא כביכול מגיעה מבא ה. צריכ לדעת שהפחד הוא השורש לת כול שלנו - מהלא נודע, מהמוות. משמ נובעימ כל הרגשות השליליימ, ובמיוחד הזעמ. ואמ אבל מי שמאמין לא מפחד, אתמ ממש צריכימ הוכחה שיהיה ב דר, לי זה נותנ תקווה: "שנה שמלכ המשיח נגלה בו, כל מלכי אומות העולמ מתגרימ זה בזה; מלכ פר מתגרה במלכ ערבי, והולכ מלכ ערבי לארמ ליטול עצה מהמ, וחוזר מלכ פר ומחריב את כל העולמ, וכל אומות העולמ מתרעשימ ומתבה לימ ונופלימ על פניהמ, ויאחוז אותמ צירימ כצירי יולדה, וישראל מתרעשימ ומתבהלימ, ואומר: להיכנ נבוא ונלכ? ואומר להמ: בני, אל תיראו, כל מה שעשיתי, לא עשיתי אלא בשבילכמ. מפני מה אתמ מתייראימ? אל תיראו, הגיע זמנ גאולתכמ, ולא כגאולה רא שונה גאולה אחרונה, כי גאולה רא שונה היה לכמ צער ושעבוד מלכויות אחריה, אבל גאולה אחרונה אינ לכמ צער ושעבוד מלכויות אחריה" )ילקוט שמעוני, ישעיהו פרק ' ימנ תצ"ט(. היש נחמה ותרופה לנפש טובה מאלו? מספר נכבד של עולים חדשים עומד להגיע בקרוב מאוד לארצנו, וזה כמובנ עניינ משמח ורצוי. אממה, זה לא קל להיות עולה חדש - המנטליות, הבדלי השפה, התרבות, החינוכ - לעבור מדינה זה לא עניינ של מה בככ. הרבה מאוד עו לימ מתקשימ להתאקלמ בארצ; מה לע שות שזה שאתה יהודי, לא הופכ אותכ אוטומטי לישראלי? אני מכירה לא מעט עולימ מדרומ אמריקה שעלו לארצ לכמה שנימ, נשברו וחזרו לארצ הולדתמ. בשבת פגשתי עולה מארה"ב. כבר שנ שינוי עכשיו מכל פינה אפשר להרגיש את החרדה העולה. הסיפור הזה לא עובד, ואותי זה לא מפתיע. אני צועקת שהשיטה כבר לא מחזיקה מים, והולכת לקלפי בכל פעם בתחושת תבוסה, כאילו אני משקרת לעצמי במודע תיימ היא בארצ, ועדיינ היא לא מצליחה להתרגל. מהדברימ הקטנימ - כמו קניות ב ופר, רישומ הילדימ למ גרות או העו בדה שלכל ילד בכיתה ו' יש מארטפונ - ועד להבדלימ מהותיימ, כמו השפעת ה ביבה על הילדימ מול זו של הבית. תהיתי איכ ומתי היא תרגיש ופ ופ בבית, וגמ על החלק שלנו כישראלימ בככ שהעולימ מתקשימ להתאקלמ. איפה אנחנו יכולימ לתקנ את דרכינו ולהיות שמ בשבילמ? האמ זה לא מת פקידנו לקחת אותמ תחת ח ותנו? אולי צריכ לצאת במבצע 'אמצ עולה', ולצוות לכל אחד חונכ משלו שילווה אותו ל ופר אפילו אחרי שנתיימ, ויהפוכ איזה שולחנ במש רד אטומ כמיטב המ ורת, כי יש לי תחושה שיש דברימ שרק מי שגדל פה יכול להבינ - כמו איכ ייתכנ שחטיפ כמו טווי ט, שמרגיש מקולקל, יכול • להיות כל ככ טעימ? shutterstock איור: