שביעי

24.07.20 | ג' באב תש"ף | 403 גיליון שביעי | 6 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… "שְרֵפָה, אַחִימ, שְרֵפָה! עַיָרָתֵנוּ בּוֹעַרָה כֻּלָּהּ, בָּה רוּחוֹת שְחֹרוֹת י ְִעָרוּ, לַהַבוֹת חֻרְבָּנ יִבְעָרוּ, עִקְּבוֹתֶיהָ לֹא נִשְאָרוּ, הִיא עוֹלָה בָּאֵש. וְאַתֶּמ חוֹבְקִימ יָדַיִמ בְּלִי הוֹשִיט עֶזְרָה, בְּלִי כַּבּוֹת אֶת אֵש הַלַּהַב, אֵש הָעַיָרָה"... )'העיירה בוערת', מרדכי גבירטיג( בשנת השיר הזה נכתב ביידיש כשרוחות רעות נשבו בפולינ, ונחשב 1938 שיר נבואה לשואה. אני מוצאת את עצמי מזמזמת אותו לא מעט לאחרונה, ותוהה איכ וירו אחד קטונ יכול לגרומ לכזה פוגרומ. כמה שנאה, כמה אלימות וכמה כע יש לנו אחד כלפי השני, כלפי המנהיגימ שלנו, כלפי ממלאי התפקידימ ושומרי החוק. שוב תמונות ו רטונימ של שוטרימ מנ ימ להשתלט על המונ זועמ ואי אפשר לדעת כבר מי האשמ, רק לבכות על יהודי שמכה יהודי, והכל מתוכ מצוקה כל ככ גדולה ותחושה שאינ על מי ל מוכ. בכל פעמ שהתמונות האלו של ההפ גנות מופיעות בחדשות זה מזכיר לי את הנ יכ משה שעומד וצופה במצרי שמכה יהודי, ובאותו רגע מתחוור לו באיזה צד הוא בוחר להיות. אממה, אנחנו בבלגנ. לא אמורימ להיות צדדימ - כולנו יהודימ. איכ קרה שהגענו למצב שאנחנו מ עירימ רוחות שחורות ומבעירימ את עצמנו בלהבות של חורבנ? איכ אומרימ? בכביש אל תהיה צודק - תהיה חכמ. אבל נדמה שבמה שנוגע לחיימ שלנו כחברה העלנו על נ את הצדק, והשארנו בצד את החכמה. חברימ, ככה לא בונימ מדינה. נכונ שהכל מושחת, ח ר הגיונ, הנחיות נשלפות מהכובע כאילו אנחנו בגנ )ו ליחה מהגננות - אני בטוחה שאתנ מ ודרות יותר ממנחיתי ההנחיות( ובעיקר, נורא מפחיד. אבל הפתרונ של להבות בדרכ כלל נגמר בהרבה מאוד עשנ, ואפ ח ושלומ בא ונ. השיטה שלי להילחם בשנאה היא לבדוק מה החלק שלי בכל ה יפור הזה. איפה אני מרגישה שאני שונאת/מפ חדת/נרתעת ממישהו או מציבור מ ויימ. ראיתי פו ט בפיי בוק שעיצבנ אותי? קודמ כל אני מזלזלת. כנ, ישר יוצאת לי מילת גנאי ואיתה איזה נשיפה אר ית, ובמקרה הפחות טוב אני גמ כותבת תגובה שאני יודעת שתלבה את השריפה. אבל איכשהו כשמדובר במובנ האישי, כלומר בפרטימ, אנחנו עוד יכולימ להיות לחניימ. אבל מה קורה במקרה של קבוצה? שמ מותר להיות מגעילימ עד ה ופ. מותר להשתלח וגמ לשנוא. אבל מה זה בדיוק שנאה? לפי הגדרת מילונ אבנ שושנ: "שנאה - היא רגש עז של דחייה, התנגדות, שלילה, אויבות או אנטיפתיות אינטנ יבית כנגד יחיד, קבו צה, חפצ או רעיונ". חברימ, לפי ההגדרה הזאת אנחנו "מבלימ" )או מכלימ( לא מעט זמנ בלשנו וזה מ וכנ נורא! שוב בודקימ את אז מה עושים? עצמנו. קשה לכמ עמ המונח שונא? על השנאה איכשהו כשמדובר במובן האישי, כלומר בפרטים, אנחנו עוד יכולים להיות סלחניים. אבל מה קורה במקרה של קבוצה? שם מותר להיות מגעילים עד הסוף תבדקו מה מרתיע/דוחה/גורמ לכמ ל לידה או התנגדות? עכשיו תבד קו למה. למה כאשר קבוצה של חר דימ מגיעה פתאומ אנחנו נוטימ לעיתימ להיות פחות לחניימ? או אולי אתמ נרתעימ ממתנחלימ )אולי רק מה"קיצוניימ" שיושבימ על איזו גבעה(? אולי מלהט"בימ? או רק מער ימ? תמיד נוכל למצוא בתוכנו נקו דה אצל האחר שמפריעה לנו ויכולה להוליד רגש של שנאה. ותמיד תמיד תהיה ל לידה שלנו יבה שמקורה בפחד, בתחושת איומ, ובעיקר מונעת מבורות ומחו ר ידיעה והבנת האחר. המלחמה שלנו היא לא אחד נגד השני, הרי בית מקדש חרב על שנאת חינמ. בואו נמצא את המקומ הזה שבו יש בנו שנאה ונפרק אותה אחת ולתמיד, לטובת העתיד של כולנו ושל כל העולמ. לטובת מתנת האחדות בעמ, שכשהיא נוכחת בנו היא היא הגאולה עצמה ויש בכוחה • לרפא כל דינ וצרה. shutterstock איור: