שביעי

כ שטורי חיילימ בשחור, עמ דגל ישראל על חולצותיהמ ומשקפי שמש לעיניהמ, הציפו את רחו בות נווה דקלימ, אבא ואני עמדנו על הר מול שדה חרוש בפאתי עפרה. השמש צרבה את העור, ואנחנו פיזר נו שתילי גפנ קטנימ בשורות ישרות. כשנחרב הבית האחרונ בחבל קטיפ, עמד כרמ יינ חדש בגב ההר. ההחלטה לא ללכת לגוש קטיפ, ולא להיאבק בפינוי, נפלה חודש קודמ לכנ. בבוקר השני לאירועי כפר מימונ התעורר אבי בגינת אחד הב תימ, שמע את המוזיקה הפ טיבלית ואת שירי האהבה וההתחברות ששרו המפגינימ, והבינ את כיוונ הרוח. "אינ לנו מה לחפש כאנ", חרצ. "המ לא רוצימ להיאבק בפינוי, רק לע שות רעש". שק השינה שבו תיכננ אבא לישונ בחודש הקרוב נזרק אל הבוידעמ, ואנחנו חזרנו אל המטע ואל המעדר. משמיימ גילגלו, ובאותמ ימימ חלמ שכננו הייננ יורמ כהנ לטעת כרמימ באזור עפרה. כהנ הוא מהדמויות הצ בעוניות בגב ההר, טרובדור לא מוזי קלי שבנה יקב מתחת לבית, ומכנה את דרות היינ על שמ ילדיו הרבימ. נוער עפרה היה ע וק אז בהפגנות ובמחאות ביב הגוש, נשארנו מעט מאוד עוב דימ, והנטיעה התנקזה אל שבוע אחד - ממוצאי ט' באב ועד שקיעת השמש ביומ שישי, ט"ו באב, שאז מתחלפת שנה ב פירת שנות העורלה. 21 | 31.07.20 | י' באב תש"ף | 404 גיליון שביעי