שביעי

ע ל אחת הגבעות שבאזור 2,600 עפרה, עמד לפני שנה תושב ענתות ה מוכה, כהנ בשמ ירמיהו, והשמיע מילות אהבה שמהדהדות שמ עד היומ. "כֹּה אָמַר ה' מָצָא חֵנ בַּמִּדְבָּר עַמ שְ/ רִידֵי חָרֶב הָלוֹכְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְ/ רָאֵל. ְמֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי וְאַהַבַת כ >ַ עוֹלָמ אַהַבְתִּיכְ עַל כֵּנ מְש תִּיכְ...". מאה דורות אחר ככ, אנחנו על גבעה מוכה, מקיימימ בי דינו את המשכ הפ וק: "עוֹד אֶבְנֵכְ וְנִבְנֵית בְּתוּ לַת יִשְ/ רָאֵל... עוֹד תִּטְּעִי מְרוֹנ נָטְעוּ >ֹ כְרָמִימ בְּהָרֵי ש נֹטְעִימ וְחִלֵּלוּ". ירמיהו מבטיח לאחיו מממלכת שומרונ שההרימ בנחל תמ עוד יינטעו, שהפרי יחולל )יותר לאכילה( והשקט ישרור באזור. לח קלאימ, החוששימ בצדק ממלחמות ועקירות, הוא מנבא ריקודימ בכר מימ ושתיית היינ בנחת כעבור שנימ. והנה אנחנו, נוטעימ כרמימ באותמ הרי שומרונ, ובאותה נקודת זמנ אינ לנו טיפת ביטחונ שנזכה לשתות את היינ. האמ הדחפורימ ייעצרו בגוש, או שימשיכו ב"פעימות" אל יישובי גב ההר? האמ אחרי ההתנתקות תבוא התכנ ות )אילו מילימ מכוערות, אלוקימ(? בינתיימ נוטעימ. הלחצ גובר ככל שט"ו באב מתקרב, ואנחנו עוברימ לשיטת רט נע - אבא עובד עמ המעדר וחופר בורות קטנימ בשורה, אני מכני שתילי גפנ ומהדק בידיימ את האדמה עליהמ. בקצה החלקה חונה הרכב שלנו, ' בצבע אדומ, שה 95 מאזדה שנת מילה 'חבוטה' היא מחמאה עבורו. הרדיו בתוכו פועל, בגלי צה"ל רזי ברקאי משדר את פינוי גני טל, והקולות נשמעימ בכל רחבי החלקה. אני כורע על ברכיי, אבא מניפ את המעדר, וככל שהשידור נמשכ ועוד משפחות נעקרות מבתיהנ, אנחנו מוחימ לא רק זיעה, אלא גמ דמעות. השדרנימ ברדיו עו קימ בשאלת ההתנגדות לפינוי שתבוא או לא, אבל אבא ואני יודעימ כבר חודש שלא יהיה כלומ. רק עצב עמוק וחו ר אונימ. ַ"...מִנְעִי קוֹלֵכְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִכְ מִדִּמְעָה כִּי יֵש שָ/ כָר לִפְעֻלָּתֵכְ, וְיֵש תִּקְוָה לְא בוּ בָנִימ לִגְבוּלָמ". >ָ חַרִיתֵכְ נְאֻמ ה' וְש השמש במרכז השמיימ, המטע ממשיכ לקומ, בעוד השדרנ מכריז שעוד יישוב נעקר ממקומו ואנשיו הוע לו בכוח לאוטובו ימ אל הלא נודע. שתי אחיות שלי נמצאות בבית הכ נ ת בנווה דקלימ, ממתינות להגעת החיילימ המפנימ, ואנחנו ממשיכימ. בשלב כלשהו אבא נעצר, נשענ על המעדר ומ תכל אל הבורות. את המשפט שאמר אז, אני זוכר היומ במעורפל. זה היה משהו ב גנונ "אמ הכרמ הזה ניטע בכזה עצב, נקווה שיורמ יזכה להכינ ממנו יינ משובח במיוחד". בכני ת שבת נחמו, ט"ו באב התש "ה, יימנו את הנטיעה והלכנו לבית הכנ ת. ב עקבות הקיצ ההוא נבחנ תי ליחידת גלי צה"ל. במקומ השירות הצבאי האמיתי שעשו חבריי, הצטרפתי לשורות התקשורת. בתקופה ההיא זה היה נדיר. אבא לא דמיינ שייצא לו בנ עיתונאי, אבל צריכ להודות ביושר שכישרונ חקלאי מעולמ לא פיעמ בי. הכרמ שנטענו היה האחרונ עד כה. 2005 בקיצ באביב הקרוב, ואת 73 אבא יהיה בנ כל העבודות במטע הוא עושה במו ידיו - גיזומ, יקול, עישוב, קטיפ. הוא חקלאי מאז היה רווק, והיומ כבר יש לו ברזומה עשרות צאצאימ ואלפי טו נות של פירות משובחימ שקטפ בארצ ישראל. אני מ תכל עליו, ומבינ כמה קשה היא ההתר קות של חבריו הח קלאימ מגוש קטיפ. ההיבט הכי קשה, מלבד העתקת קברימ, הוא עקירת העצימ והשדות שזרעת ונטעת. איני יודע איכ אפשר, אמ אפשר, להתאושש מזה. שורפ את הנשמה לחשוב עליהמ. חמישה עשר קייצימ עברו מאז על אדמת עזה ועל אדמות יהודה ושומרונ. על ב י הטרור שנקרא הרי ות גוש קטיפ אינ צורכ להכביר במילימ. זה ה"אמרנו לכמ" המהדהד והצורב ביותר שהיה פה. מ פיק ל פר שביהודה ושומרונ פועלימ היומ עשרות יקבימ, זוכי מדליות איכות עולמיות, ומדי קיצ חקלאימ יהודימ בוצרימ ענבימ מאלפי דונמימ של כרמימ. אחד מהמ הוא יורמ, שמוביל את הענבימ ליקב תניא שבעפרה. מענבי הכרמ ההוא, יורמ מכינ עכשיו את דרות הלל ואליה, על שמ בנותיו, יינ בוטיק. וככ מ תיימ הפרק ההוא ב פר ירמיהו, שהוא בעיניי היפה ביותר קַדְתִּי עַלֵיהֶמ >ָ ר ש >ֶ ָבתנ"כ: "וְהָיָה כַּאַש לִנְתוֹש וְלִנְתוֹצ וְלַהַרֹ וּלְהַאַבִיד וּלְה קֹד עַלֵיהֶמ לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ >ְ רֵעַ, כֵּנ אֶש נְאֻמ ה'". ימים'. 7' עשור לאחר הגירוש, הייתי בישיבת עורכים של העורך מציג את הפרויקט, ואני קוטע אותו: "המפונים לא שווים כתבה?"; מישהו בחדר מסביר שיש שני מתנחלים בכתבה על 'גיבורי המבצע'. מתוך חמישים. יצאתי בכעס "גם בימין עשויים לתת רוח גבית, אם בראש יעמוד מנהיג מסוים". , זמן קצר לפני ההתנתקות 16 נוביק בגיל 31.07.20 | י' באב תש"ף | 404 גיליון שביעי | 22