שביעי

31.07.20 | י' באב תש"ף | 404 גיליון שביעי | 6 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… "וואלק, מה זה מתאימ לי ה יפור הזה עמ המרפק. מבחינתי זה הקלה הי טרית. באמת! מה גמ שזה נשמע טוב בראפ "לומר שלומ עמ המר-פק המר- פק המר-פק". )ילדי המרפ ות, דולב, רמ ופנ חזות(. את אז נכון שאי אפשר לחבק בתא ואת הדודה. אבל ליחה, איזה כיפ שלא צריכ לחבק את הדוד. לא, דוד יקר שלי, אל תעלב. זה לא אישי. אני באמת אוהבת אותכ, אבל מה לעשות שלא תמיד נעימ לי לחבק אותכ חיבוק אמיצ פלו שתי נשיקות - אחת על כל לחי, כנהוג בעדה הארגנטינאית שלנו. וודאי שמגיע לכ, ושזו לא אשמתכ שחזרתי בתשובה, ותמיד נהגנו ככ ושזו רק דרכ לומר שלומ ולהביע חיבה. אבל תבינ - השתניתי, ואפילו שהדבר נעשה בתמימות ובניקיונ, אני עדיינ מרגישה שאני מעדיפה להימנע. תכל' תמיד הייתי כזאת אבל התביישתי ל פר. זה כמו בבדיחה שרצה ברשת על ההנחיות לשמירת המרחק שלא השפיעו כלל על האשכנזימ שבינינו. אז אני לא אוהבת לחבק, אני לא מושלמת, ואני מקנאה באלו מעדות המזרח בחופשיות ובחומ שלהמ. אבל במהלכ השנימ השתדלתי לתקנ והתחתנתי עמ מרוקאי או ול, אז מבחינת הילדימ אני מ ודרת, אבל בחיימ לא כזה דחופ לי לגעת בכמ, וגמ לפעמימ בכנ לצורכ העניינ. אז מתאימ לי המרפק. מתאימ לי מאוד. זה חו כ מלא חו ר נעימות, וצורכ בה ברימ והתלבטויות בזמנ אמת, וקטעימ מביכימ של התקרבות שלכ ודחייה שלי. בעולמ המודרני בו הנורמה היא שאינ הגבלות, הכל מותר ופתוח - המרפק הזה שומר עליי ועליכ - לא רק על בריאות הגופ, אלא גמ על בריאות הנפש... חופש הביטוי במדינתנו ז"ל. זה מה שיש לי להגיד. וחבל. כל ככ חבל. אמנמ לכולמ יש דעה וכמעט אפ אחד כבר לא שותק, אכ ישנמ דברימ שא ור בתכלית האי ור להשמיע. פעמ היה אפשר לומר "כשאת אומ רת לא למה את מתכוונת", ו-"איפה הנ הבחורות ההנ", "במקל ב רגל מה שבא ליד", "אמא אמרה לי דני ילדי לא יבכה אפ פעמ כפתי קטונ". פיפפ... איפה הנ האמירות ההנ? שלא עומדות בהגדרת ה'פוליטיקלי קורקט'. היומ יקראו להנ ה תה לאלימות, להטרדה, נגד בעלי חיימ, חינוכ ילדימ ומה לא? איפה הז מנימ שבהמ היה א ור לשיר על יחזקאל הנביא ש"הוא בומבה של נביא"? נראה לי שהתקדמנו מדי והפכנו לפרוגר יבימ במובנ הפחות טוב של המילה. במהלכ העשורימ האחרונימ התפתח חופש ביטוי מאוד צר, הפוכ מזה של פעמ. ב בלנות, ועמ שנימ, חילחלו לח ברה הישראלית השקפות חיצוניות שבי קשו לשנות את השיח והשפה. מ ריהנ נשמעו בתחילה בתקשורת )שהיא הכי קלה להשפעה - כי מי שבידו הכ פ בידו שמירת מרפק בעולם המודרני, בו הנורמה היא שאין הגבלות, הכל מותר ופתוח - המרפק הזה שומר עליי ועליך - לא רק על בריאות הגוף הכוח לקבוע את השיח והטונ( ואחר ככ גלשו למקומות אחרימ עד בית המשפט ולשינוי תפי ות מהותיות בחשיבה שלנו כישראלימ ויהודימ. אולי הכוונה היתה לשמור על כבוד האדמ, האישה והילד, אכ ההגדרה ל"כבוד" קיבלה שינוי צורה. למשל שעיקרונ רוצים דוגמה? ההפרדה בהכרח פוגע בשוויונ בינ המי נימ - הרי זה עיוות של ערכ השוויונ, וגורמ לפגיעה בזכוית י וד של רבימ, נשימ וגברימ. אבל זה השיח שנשמע היומ בבתי המשפט. ככ יוצא שהגע נו למצב שממ גרימ באלימות כל דעה שהיא שמרנית או נוגעת בפרות קדו שות. למעט יוצאימ מהכלל עליהמ מותר לכתוב הכול. למשל: מתנחלימ, חרדימ • או הרב רפי פרצ. shutterstock איור: