שביעי

27 | 14.08.20 | כ"ד באב תש"ף | 406 גיליון שביעי ……… shut@shvii.co.il לת גובות: משנה כמה עיתונאי ימין תספרו בעמדות מפתח וכמה כלי תקשורת ימניים יהיו, מי שמספר את הסיפור באופן קבוע הוא עדיין השמאל. קפסולות במערכת החינוך. כאמא לשניים בגילי הגן וכיתה ב' לעתיד אני מאלה שנהנים עדיין משגרה יחסית במוסדות החינוך. בזכות הקפסולות, ילדים 30 בכורתי עברה מכיתה של ומטה. הלוואי שיימשך כך 15 לכיתה של גם אחרי הקורונה. הורים לילדים גדולים יותר – לבי אתכם. ניהול משבר קורונה. התחיל טוב, ממשיך מקרטע ועם החורף שבפתח והמריבות הפוליטיות, נראה שהממשלה בדרך לכישלון חרוץ בפתרון הבעיה שבעקבותיה היא קמה. קול שפוי בניהול המשבר שייך ליו"ר ועדת קורונה, יפעת שאשא ביטון, שהצליחה לשקף בוועדה דיון מהותי המבוסס על נתונים. דגל לבנון בתל אביב. הצעת העזרה של ישראל ללבנון היא דוגמה לערכיות ישראלית אל מול הרוע שמקיף אותנו במזרח התיכון. אולם לנופף בדגל מדינת אויב בלב תל אביב, זה חוסר מודעות לאומי ומעשה מיותר, ממש כמו הדיון שהתפתח בעקבותיו. בג"ץ. בית המשפט העליון הוא כלי חשוב לעשיית צדק במדינה דמוקרטית מתוקנת. לצערי הוא מתאפיין בחוסר גיוון בקרב שופטיו ואקטיביזם שיפוטי הדורס לא אחת את עצמאות הכנסת כרשות נפרדת ועצמאית. מניעת הריסת בית המחבל שרצח את לוחם גולני, עמית בן יגאל ז"ל, היא רק דוגמה אחת מני רבות. בל"ד. מפלגה שמקבלת בשם הדמוקרטיה את היכולת לפעול בתוך כנסת ישראל למרות שלא אחת חבריה מביעים תמיכה במחבלים ומנצלים את הבמה שניתנה להם כדי להוקיע את זכותה של ישראל להגן על עצמה. בעולם מתוקן המפלגה הזו לא הייתה יכולה להתמודד בבחירות. מאחלת לציבור הערבי-ישראלי נציגות לגיטימית יותר בכנסת. אבישי בן חיים. מניח תשתית הגותית חשובה לניתוח היחס בין פריפריה חברתית וגאוגרפית למרכז בישראל, או במונחים שלו: בין ישראל השנייה לראשונה. לא מסכימה עם כל היישומים של התאוריה בניתוח הפוליטי שלו, אבל שמחה על השיח שעורר על מזרחים ומקומם בחברה הישראלית. עדתיות בציונות הדתית. כמו בחברה החרדית, גם בציונות הדתית יש עדיין שרידים לעדתיות וחלוקת ציונים על בסיס שם המשפחה שירשת מבית אבא. ההגמוניה הציונית דתית מדברת על פי רוב בהתנשאות כלפי מזרחים וניסתה ברוב שנותיה למחוק את הגוון העדתי שלהם על ידי חינוך מחדש. בשנים האחרונות מתחולל שינוי מבורך. שדרות. עיר הולדתי. מקום עם אנשים לבביים, ריחות תבשילים וצלילים שמתמזגים יחד לחממה שבה גדלתי אשר עיצבה את מי שאני היום. בעשור פלוס האחרון אנחנו שומעים על העיר בהקשר הביטחוני, אבל אם נשים את חמאס בצד, בימי רגיעה ושגרה שדרות היא קסם של מקום. כיסוי ראש בפריים טיים. מודה שבהתחלה לא חשבתי שזה יעבוד. בדיעבד, אלה חלק מהגוונים שנדרשים על מסך הטלוויזיה שלנו. חשוב שהציבור הדתי יהיה לא רק בצד המסוקר אלא גם בזה המסקר. גאה להיות מי שלימדה את איילה חסון את הקיצור החביב: "כסר"ש" בפריים טיים. נולדה במימונה, מה שהפך עם השנים את החגיגה המסורתית ליום הולדת המוני כשאת עוגות יום ההולדת החליפו מופלטות. שם קבוצת הווטסאפ של חברי הילדות שלה משדרות הוא "עמיצור – נדפקנו בקיצור". חלמה להיות סופרת, לאחר 7 שאחותה הסבירה לה בגיל שבמקצוע הזה לא מרוויחים כסף, החלום נגנז. אחת מחברותיה הטובות היתה אלה אבוקסיס ז"ל, שנהרגה מקסאם לאחר שגוננה על אחיה הצעיר. מותה מלווה אותה עד היום. אחרי השירות הלאומי עבדה שנתיים בבית חינוך עיוורים, מחשיבה זאת כעבודה הכי ערכית ומתגמלת שעשתה בחיים. לפני שעברה לעולם התקשורת, היא שימשה כמורה מחליפה במשך שנה. לדבריה, זה קשה יותר מכל סיקור מערכת בחירות. יש לה חמישה אחים עורכי דין ועד היום אביה עוד מציע לפעמים לממן לה תואר במשפטים. בתקופות בחירות היא מספרת לילדיה סיפורים לפני השינה המבוססים על אירועים פוליטיים. חובבת ספרי מתח יותר מטורי פרשנות פוליטיים. מכורה למהדורות חדשות ועיתונים. חלום הילדות שלה היה להגיש את דאז. 2 מהדורת חדשות תקשורת: לא משנה כמה עיתונאי ימין תספרו וכמה כלי תקשורת ימניים יהיו, מי שמספר את הסיפור באופן קבוע הוא עדיין השמאל דברים 10 שלא ידעתם על שירית אביטן כהן