שביעי

21.08.20 | א' באלול תש"ף | 407 גיליון שביעי | 8 י ע ל שב ח yaels@shvii.co.il …… … באופנ חי ביותר אני עדיין זוכרת, את תחושת התבו ה הגדולה שהייתה לי בהפגנה האחרונה שהייתי בה, לפני חמש עשרה שנה. ערב הגירוש מגוש קטיפ. מנ הבנה פנימית כזו שלא משנה כמה נהיה וכמה רעש נעשה, שומ דבר לא ישתנה. מאז לא הלכתי להפגנות יותר. ראיתי בהמ בעיקר קרק ציני מתוקשר ומתוזמר בלי תוכנ פרקטי ובלי תועלת ממשית לקיומי. בשבוע שעבר חרגתי ממנהגי. הלכתי להפגינ. פעמיימ. זה התחיל בעקבות החלטת בית המשפט העליונ שפ ק שביתו של מי שהרג את מ"ר עמית בנ יגאל לא ייהר ובאותו הערב, יחד עמ פורומ המשפחות השכולות התארגנה הפגנה מול ביתו של אחד השופטימ על מנת למחות על כבודנו הנרמ והתרת דמנו למחבלימ פוטנציאליימ. אז הייתי שמ, עמדתי בינ ההמונ, הקשבתי לנאומי המארגנימ צעדתי, צעקתי ומחיתי בקול. אפילו חזרתי שבוע לאחר מכנ לעוד אחת, באותו נושא, במיקומ אחר, עמ עוד כמה מ רימ. להגיד לכמ שחוות דעתי השתנתה על הפגנות? צר לי לאכזב.. התחושה נותרה אותה תחושה. שלא תבינו לא נכונ אני לא נגד. אני מאוד מבינה את הצד שבעד ההפגנות, מאוד מזדהה עמ הרצונ העז לזעוק, פיזית, בקול, את חו ר שביעות הרצונ שעליו מפגינימ. אני גמ יכולה מאוד להבינ את האדרנלינ ואוירה המיוחדת שיש בהפגנות. כי בואו, ביננו, רוב נו מגיעימ לשמ כדי ופ ופ לפגוש אנשימ, ופ ופ יבה מוצדקת וחוקית לראות פרצופימ חדשימ וזרימ שהקו רונה דאגה להרחיק ממני כבר יותר מדי זמנ. אבל אמ לומר את האמת, אינ לי אמונ בכלי הזה. הכלי הזה שלובש כל פעמ יבה אחרת רצינית ומוצדקת מאינ כמותה , הופכ בעיניי מהר מאוד לח ר טעמ ולאחרונה גמ הבנתי שהוא יכול להיות מ וכנ. לא הרגשתי שנו כשהייתי נערה כחותי בהפגנות יכולה להזיק או לק לקל משהו בנופ הישראלי. להיפכ, ראיתי את העקרונות שלנו ואת מדורת השבט הגדולה והמגובשת נישאת אל על ומתעצמת בחו נ גדול. כיומ אני מבינה ששימוש מוגזמ בכלי הזה מביא איתו תופעת לוואי מ וכנת שבעיניי עלולה להוביל למציאות הר נית ול כנת חיימ ממשית. לפני כמה חודשימ, מצאתי את עצמי מבהירה לבנות שלי את ההבדל המהותי בינ יריב לאויב ואת ה כנה הקיימת בה בדל הכמעט בלתי נראה הזה. ה ברתי להנ שאדמ ההולכ להפגינ מראה שיש לו תקווה בתקשורת מול האדמ כלפיו הוא מפגינ, הוא מאמינ שזעקתו תגיע אל הצד השני תחלחל ותשפיע וזה ימנ שהוא רואה בו שותפ. יריב אמנמ אבל שותפ למטרת על כלשהי. זה איננו אויב. כי לאויב לא מדברימ. גמ לא צועקימ עליו או תולימ לו שלטימ מחוצ לבית. בין יריב לאויב הסברתי לבנותיי שאדם ההולך להפגין, מראה שיש לו תקווה בתקשורת מול האדם כלפיו הוא מפגין, הוא מאמין שזעקתו תגיע אל הצד השני על אויב מפעילימ את התותחימ הכ בדימ כשמטרת העל היא לנטרל אותו. למנוע ממנו להגיב. לצערנו, לא פעמ ראינו איכ הפגנות כלפי יריב כלשהו מתהפכות למלחמה של ממש וה תיימו בא ונ אמיתי. בשתי ההפגנות האחרונות בהמ לקחתי חלק, ראיתי אנשימ חדורימ ונחושימ להביע את מחאתמ המוצדקת בכל דרכ אפשרית מתוכ הבנה שככ קולמ יישמע וישפיע על מקבלי ההח לטות. הייתי רוצה לצאת בבקשה לכו לנו, כל מי שמפגינ בפומבי וגמ לאלו המפגינימ ברשתות. בואו לא נשכח, "הצד השני" כלפיו אנו מפגינימ הוא לא אויב, ובתקווה שבבוא היומ נצ ליח לגשר עמ על פערי היריבות ביננו • "והאמת והשלומ אהבו". freepik איור: