שביעי

אנחנו חיים בשני קווים מקבילים: עושים - כי בשביל זה אנחנו פה, ובוכים - כי זה נורא ואיום. יש לי הרבה שאלות ואין לי תשובות. עכשיו, יותר מאי פעם, אני מבינה מה זה לחכות למשיח שטערני שרה )לבית גרינברג( ובעלה הרב בני וולפ ניהלו את בית חב"ד בהאנובר שבגרמניה השנימ האחרונות. מיד אחרי 15- ב התפרצות המגיפה, זמנ קצר לפני פ ח, הרב בני חש ברע. ”הוא בל מחומ ושיעול, אבל שומ רופא לא ה כימ לקבל אותו בגלל הקורונה", מ פרת אשתו. ”בצר לנו, פנינו לבית החולימ. בשל המגיפה מלווימ לא הורשו להיכנ , ולכנ התכתבנו בהודעות. בתחילה הוחלט להשאירו לילה למעקב, אכ לאחר מכנ הוא הת קשר שוב: ’לא יודע מה קרה', אמר לי. ’עשו לי צילומ רנטגנ וגילו משהו. המ רוצימ להרדימ אותי לכמה ימימ'". שטערני הייתה המומה: ”ני יתי לשאול ולהבינ, אבל הוא אמר ’אינ זמנ, דוחקימ בי ל גור'. הרופאימ טענו שהריאות דלקתיות ושההרדמה תועיל. אחר ככ ה בירו שהוא היה מצוי ב טר גדול. זה מובנ מאליו, הרי בני שנה. ברגע 15 לא יצא לחופש במשכ שהרדימו אותו, מערכות גופו קר ו. מאוחר יותר התברר שהבעיה אינה ריאתית, אלא חיידק במעיימ. המ ני ו לנתח, אבל זה כבר לא עזר". במשכ שלושה שבועות הרב וולפ היה מורדמ ומונשמ, מבלי שבני משפח תו יוכלו לבקרו. לשטערני נותר רק להתעדכנ עמ הרופאימ בטלפונ. היא ביקשה מבני הקהילה להו יפ במצוות לרפואתו, וההיענות הייתה מדהימה. ”פיר מ תי ברשתות החברתיות בקשה מכולמ שייקחו מאיתנו מצה שמורה ויאכ לו אותה בליל ה דר לרפואת הרב. השארתי מצות מחוצ לדלת, ובמשכ יומיימ עמדו שיירות רכבימ מול הבית כדי לקחת מצה שמורה. המצב נגע ללב כולמ". את ליל ה דר ערכו שטערני וש מונת ילדיה לבדמ. ”זה היה הזוי", היא נזכרת. ”אנחנו רגילימ לליל דר של איש, ואמרנו לעצמנו שזה יהיה 120 חד פעמי. כעבור שלושה שבועות, ביומ שישי, החלטתי שאיני יכולה עוד ואני חייבת לראות את בני. דיברתי עמ הרופאימ, ובאופנ מפתיע המ אמרו שאני יכולה לבוא... כמו נאיבית, אמ רתי לעצמי שהנה, הנ מתחיל. כשה געתי, מנהל המחלקה ה ביר לי שהמ צב קריטי, אבל לא קלטתי, לא רציתי לשמוע. נכנ תי לחדר ואמרתי לרופא: אני אדבר ואתה ת תכל במ כימ ות ראה אמ הוא מגיב. ”דיברתי ודיברתי, והרופא אמר לי ’הוא שומע אותכ'. החלומ שלי היה שזה יהיה כמו ב יפורימ - אדמ שומע קול מוכר, ומתעורר. השעות עברו, והגיע זמנ כני ת שבת. אמרתי לרופא שאלכ להדליק נרות, אשב עמ הילדימ ל עודה ואחזור. הוא ענה לי: ’גברת וולפ, את לא הולכת לשומ מקומ'. שאלתי למה, הרי אחזור עוד מעט, והוא הבינ שאני לא קולטת שאלה הדקות האחרונות. הוא חזר ואמר לי בתוקפ: ’גברת וולפ, את לא הולכת מפה!'. הטונ הנוקשה שלו חילחל והתחלתי להבינ". מה עבר עלייכ באותמ רגעימ?  שטערני מוחה את הדמעות. ”הייתי בשוק. הכל היה שחור ומבולבל. עד הדקות האחרונות לא יכולתי להאמינ שהנ לא קרה. אחרי כל ככ הרבה החלטות טובות ותפילות, חשבתי ’הקדוש ברוכ הוא, איכ אתה יכול לאכזב את עמ ישראל, הרי יהיה יותר קידוש השמ אמ תעשה נ '. אמ לא היו לי ילדימ, לא הייתי עוזבת את החדר. בשביל מה? חלומ חיינו נגוז. ישבתי שמ שעה, ושעתיימ, ושלוש. כבר היה מאוחר מאוד, והצוות התחיל להיות ח ר בלנות. עמ כל הכאב, צריכ היה לפנות את החדר ואני ממשיכה לשבת לידו, המומה". בתוכ כל ההלמ והכאב, הייתה גמ ודאות: ”כבר בדרכ הביתה, ידעתי: אני נשארת פה. אנחנו ממשיכימ בשליחות. בני מ ר נפשו בפועל על החיימ היהודיימ בהאנובר, ואני לא יכולה לקומ ולעזוב. השליחות לא ה תיימה ואי אפשר לנטוש באמצע". הרב וולפ ז"ל נקבר בהאנובר, והוא הרב האורתודוק י הראשונ שנטמנ באדמת גרמניה מאז השואה. בימימ אלה מצטרפ לשטערני זוג נו פ שישתתפ גמ הוא בשליחות החב"דית בעיר. ”כל יומ הוא קשה, אבל ההחלטה נכונה", היא אומרת. ”אנחנו חיימ בשני קווימ מקבילימ: קו של כאב עצומ ובלתי פו ק, וקו של אמונה ורצונ להמשיכ. המ לא באימ אחד על חשבונ השני. עושימ - כי בשביל זה אנחנו פה, ובוכימ - כי זה נורא ואיומ. יש לי הרבה שאלות ואינ לי תשובות. עכשיו, יותר מאי פעמ, אני מבינה מה זה לחכות למ שיח. כשהוא יגיע, אשאל אותו את כל השאלות. אז בני כבר ישוב אלינו, ונשמע יחד את התשובות". • • • הרב אברהמ וולפ ואשתו הר בנית חיה, אחותה של שטע 26 רני, המ שליחי חב"ד באוד ה כבר שנימ. כשהגיעו לעיר הנמל האוק ראינית, לא היה להמ מניינ בשבתות, וכיומ יש להמ את כל המו דות והשי רותימ הנדרשימ לחיימ יהודיימ: פעו טונ, גנ, בתי פר, אוניבר יטה יהודית, חיידר וכוללימ, שיעורי תורה, עיתונ, תוכניות טלוויזיה, פעי לות הומניטרית של חלוקת בגדימ "המשכתי לשבת לידו, המומה". שטערני וולף עם בעלה המנוח, הרב בני 28.08.20 | ח' באלול תש"ף | 408 גיליון שביעי | 22