שביעי

11.09.20 | כ"ב באלול תש"ף | 410 גיליון שביעי | 8 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… שוב הפרשה הנוראה באילת העלתה לכותרות את עניינ האלימות נגד נשימ. הרשת געשה ואני מצאתי את עצמי קוראת ומהנהנת בה כמה, נותנת ציונימ לפי רמת הפו ט ולעיתימ חשה קנאה שלא אני זו שחשבה וכתבה אותמ. אלימות נגד נשימ זה דבר נורא וא ור, ולא משנה מה ה יטואציה. אלימות בכלל היא מגונה, למרות שצריכ להודות שיש אותה בכולנו ברמה זו או אחרת, ושלכל אחד מאיתנו זה יכול פתאומ להתפלק ואולי גמ בלי שליטה. גמ אני לפעמימ אלימה כלפי הילדימ שלי )מ פיק טונ או מבט כדי לייצר אווירה אלימה( או כלפי מישהו שהרגיז אותי )כמו הקופאית ברשת קמעונאית גדולה ש רבה למכור לי מוצרימ בטענה כי אני בעלת מכולת שבאה להרוויח על חשבונמ. עזבו לרגע את הטענה המגוכחת - הזעמ שעלה בי ההיה מלווה במחשבות נקמניות שלא היו מבייש את טיטו , אבל התאפקתי והגב תי בעצבימ מרובימ שלא היו כה רחוקימ מאלימות פיזית(. ולפעמימ אנו אלימימ כלפי עצמנו )כשאנו נכנעימ להתמכ רויות שפוגעות בנו(. כשאנו יוצאימ מתוכ נקודת הנחה שיש את המידה הרעה הזאת בכולנו, השי פוטיות יורדת מאליה. ובכל זאת ישנה בעיה שחוזרת על עצמה עוד משחר ההי טוריה. הרי כבר במגילת א תר מתואר שאחשוורוש ביקש מוושתי לצאת ל יבוב מול כולמ. ואמ נמיר את ה י טואציה הזו לימינו אפשר לדמיינ אותה כ ופר מודל שבעלה דורש שתלווה אותו למ יבה הכי שווה של השנה. הוא רוצה פפארצי ולהשוויצ בה כשהיא תלויה לו על כתפו. השבוע השתעשעתי וזמזמתי לעצמי כמה שירימ ישראליימ מפעמ שהמילימ שלהנ ממש מביישות: "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת?" ו"למה לא אמרת שאחותכ יפה ממכ?" ואת זה שניצח בתחרות 'הכי לא פוליטיקלי קו רקט': "צרות טובות" - כאילו מה זה השיר הזה?! מאתגרת אתכמ לשלוח לי אחד שיתעלה עליו )ולא "איפה הנ הב חורות ההנ". תתאמצו בבקשה(. יש משהו מאוד שורשי וראשוני בהחפצת האישה, ואפשר לראות את זה עד היומ בגלוי בעיקר בתחומי הפר ומ, האופנה והת רבות המוזנימ מתוכ התאוות והרצונות של הציבור. אני שומעת הרבה קולות שמאשי מימ את החינוכ בבית, אבל אינ לזלזל באווירה השוררת שמשפיעה לא מעט )במיוחד בגיל הנעורימ( על היח שלנו לנשימ כחברה. כמו 'מתחילימ סדרת ריאליטי באה לבדוק איכ אפשר 11 מאפ ' בכאנ לחיות בעולמ שלנו ללא החומר הגשמי שעוטפ אותנו. זו דוגמה מצוינת לאיכ משתרבב לו עירומ בפריימ טיימ בע רוצ ציבורי. ואפילו שקונ פט התכנית שלעירומ כביכול יש הצדקה )כל מש תתפ בתכנית צריכ להתחיל מנקודה בה אינ שומ פריט השייכ לו, כולל בגדימ, לא נעצום עיניים כאשר זה לגיטימי שילדים יכולים לצפות ביוטיוב בעירום בחסות הטלוויזיה הציבורית, הנה נכנסת לה בשקט ההשפעה ההרסנית על דעת הקהל והנוער וצפצוף על חוקי המדינה כולל הכול(, בפועל זה מרגיש ג ועולה השאלה האמ חייבימ להגיע למצב של כזו השפלה? האמ אי אפשר היה 'להתפשר' על גופיה ובוק ר? הרי זה עדיינ משפיל ומצריכ לצאת לרחוב לחפש בגדימ. תבינו, כאשר זה לגיטימי שילדימ יכולימ לצפות ביוטיוב באנשימ עירומימ שיוצאימ לרחוב בח ות הטלוויזיה הצי בורית, הנה נכנ ת לה בשקט ההשפעה ההר נית על דעת הקהל והנוער בצפ צופ על חוקי המדינה ובעידוד חשיפת העירומ ב יטואציות מ וימות. אז נכונ, שמכאנ ועד לאלימות יש פער משמעותי, אבל בואו נפ יק לעצומ עיניימ מול כל ה'קטנות' האלו )וכנ גמ ה דרה "מא נייכ" - שוב, לגיטימציה לשפה אלי מה( שלאט לאט מאפשרות יותר ויותר 'חופש' ופחות ופחות 'רי ונ'. וב ופו של דבר עלולות להביא ל יטואציות שהד • עת לא מ וגלת ל בול. shutterstock איור: