שביעי

25.09.20 | ז' בתשרי תשפ"א | 412 גיליון שביעי | 26 שנים חלפו מאז מלחמת יום הכיפורים, 47 • עדיין חי ונושם אותה עמנואל סקל והאלוף )מיל'( את הטעויות הגורליות שביצעה ההנהגה, את המשפחות החיילים שאיבד בקרבות, ואת רוח הלחימה והאמונה 35 של // משה ויסטוך שהמצרים לא הצליחו לשבור פיקדתי על הגזרה בתעלת סואץ וביום כיפור ישנתי שנת ישרים. מוצאי יומ כיפור, מ פר שעות לאחר שהחלו הקרבות, נשא רתי עמ טנק בודד לבד על הרמפות בצומת המתלה שב יני, אחרי שפלוגה ב' נפג עה. לאור הירח העולה שמעתי, כי אז עוד שמעתי טוב, את צלצולי הזחלימ של פלוגת הטנקימ שבאה ל ייע לי. אמרתי לאחד ממפקדי הפלוגות, זו לא התשה אלא מלחמה, ואנחנו ננצח. האמנתי ללא שומ פק שננצח". שנימ מאז פרצה מלחמת יומ 47 הכיפורימ, והאלופ )מיל'( עמנואל קל עדיינ חי ונושמ אותה. מפקד גדוד דאז זוכר כל פרט, ובמיוחד 52 השריונ את המערכה מול הצבא המצרי, שהפכה לימימ לתזה שעמדה במוקד הדוקטורט שלו, ובהמשכ גמ ל פר בשמ 'ה דיר יבלומ?' שבו פרק את אשר על ליבו. בראיונ ל'שביעי' הוא מבקש "לא לברבר יותר מדי על יפורי גבורה", כלשונו, ולהניח את המלחמה על שולחנ הניתוחימ. "המלחמה הייתה אירוע דרמטי וטראומתי בקורות מדינת ישראל, והיו לה תוצאות מפ ליגות שניכרות עד היומ. אלא שעל אפ גלי ההדפ שעוררה, היא לא הייתה תאונה הי טורית או אירוע בדיד. קדמו לה אירועימ ותהליכימ מבשרי רעה, שלא הובנו בזמנו". 1994- (, שפרש מצה"ל ב 80) קל לאחר שפיקד על מפקדת חילות השדה )זרוע היבשה כיומ(, זוכר היטב את האופוריה שהביא הניצחונ המזהיר במלחמת ששת הימימ. "משה דיינ אמר שנחכה לטלפונ מהערבימ, והטלפונ הזה כמובנ לא הגיע". לאחר מכנ הגי עו מלחמת ההתשה ועלייתו של אנואר אדאת לשלטונ במצרימ. "המתח התפוגג עמ הזמנ, ובישראל החליטו בעקבות השקט לדלל את המעוזימ מבלי לבחונ את שיטת הלחימה ולבצע התאמות. המצרימ התמודדו באומצ עמ נקודות התורפה שלהמ". דבר אחד מרכזי מציק לו עד היומ, ובעיניו היה יכול להכריע את המלח מה בשלב מוקדמ ולח וכ לא מעט חיי אדמ: "באותה תקופה שלטה תפי ת העומק הא טרטגי, שגרמה למקבלי ההחלטות לחשוב שניתנ לוותר על הצורכ ב'מכה מקדימה', שהייתה עד אז מרכיב מרכזי בתפי ת צה"ל, בינ היתר במלחמת ששת הימימ". נטענ כי הממשלה חששה  מההתנגדות האמריקנית. פגשתי את הנרי 2006- "ב ק ינג'ר, שכיהנ כמזכיר המדינה בזמנ המלחמה, והוא אמר לי שגולדה מאיר מעולמ לא פנתה אליו בנושא המכה המקדימה. הוא אמר לי 'כשי שראל רצתה משהו, היא ידעה לבקש מאיתנו ה כמה. אמ הייתמ באימ ומבקשימ, לא היינו מתנגדימ. היינו תומכימ בכמ בכל מקרה'. אבל לד בריו, אנחנו לא ביקשנו שומ דבר". את המפנה במלחמה הוא מייח ב