שביעי

25.09.20 | ז' בתשרי תשפ"א | 412 גיליון שביעי | 6 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… אבל השנה בחוץ הרוחות סוערות, שלי התחילה ברגל ימינ. זכיתי בראש השנה להיות בעזרת נשימ מרווחת, עמ מזגנ )אמנמ מקפיא אבל א ור להתלוננ!(, לשמוע קול שופר ולקיימ את כל מצוות החג. ובימינו, זה ממש לא מובנ מאליו. אני אוהבת את התפילות של חגי תשרי: ראש השנה, ליחות, עשרת ימי תשו בה והשיא כמובנ ביומ כיפור. וכות זה הדובדבנ שבקצפת. החג שבו כבר אפשר להתפננ בלי הלחצ והמתח של ימי טרומ וכות שדורשימ ממני להיות בבחינת של צדיקה - לא כוע ת )כמעט בלתי אפשרי אבל אני מצליחה לפחות להשתדל בידיעה שיש לזה דד-ליינ ועוד מעט אשב ב וכה להתכייפ ואוכל שוב לשאוג על כולמ(. בית הכנ ת והתפילות המ העיקר של עשרת ימי תשובה, ולי אישית מאוד קשה להתחבר ללא השליח ציבור, הרב, החזנ והקהל המכוונימ לאותה מטרה קדושה והצהרת כוונות משותפת. אני יודעת שלא כל אחיותיי זכו לפריבילגיה הזו של תפילה בראש השנה. נכונ, איננו מחויבות, אבל אנחנו רוצות, ואולי יותר חשוב - אנחנו מרגישות שגמ אנחנו צריכות. אני מנ ה למנות בראשי את כל ה יבות לככ שנשימ חייבות שתהיה להנ את האופציה והמרחב להתחבר יחד עמ הקהל לה', לעצמנ ולתפילות של הח גימ, אבל מרגישה טפשית אפילו לה ביר. האמ צריכ לומר שהזמנימ השתנו? שנשימ בדור שלנו לגמרי זקוקות לרו חניות הזו כדי לתפקד ביומיומ שלהנ? כדי להיות שמחות? שנשימ חייבות את לימוד התורה כחלק אינטגרלי מחייהנ, ובכלל זה גמ את התפילות? נכון שאנחנו חיים בזמנים ושונימ במיוחד, אבל זה לא מוזרים אומר שאפשר להזניח נושאימ בוערימ שיפלו מתחת לכי אות. להשאיר אישה שרוצה להתפלל ביומ כיפור בבית הכנ ת, בביתה להתפלל יחיד, כשכל הגברימ זוכימ לתפילה משותפת, זו פצצה מתקתקת שה ופ שלה הוא כישלונ ידוע מראש. אפשר לטעונ ולומר שאלו זמנימ מיוחדימ ושרק השנה הנשימ תאלצנה לוותר על התענוג, אבל כמו שראינו במקרימ אחרימ שנגעו והיו משמעותיימ לציבור רחב, בטוח שאפשר להשתדל אק טרה ולייצר אפשרויות בהנ נשימ כנ יוכלו לקחת חלק - כי בזכות נשימ צדקניות נגאלנו ובזכותמ נגאל. אז אל תשאירו אותנו מאחור, זה נוגע ביותר מדי פצעימ פתוחימ שיש לנו גמ ככה, וגורמ לנו להרגיש ששוב אנחנו נותרות מאחור כי הצרכימ שלנו פחות חשובימ. ולא, זה לא עניינ הלכתי, זה עניינ אנושי. אז תאמרו שאני פמיני טית, ואכנ תצדקו, אבל העובדה שהפמיניזמ תפ פנ קיצוני בשנימ האחרונות לא אומר שהוא רקוב מי ודו. התנועה הזאת עזרה הרבה לנשימ, וואלה, לפעמימ היא מע צבנת אבל לפעמימ יש מקומ לעורר אותה שוב, במיוחד כשנושא מהותי כמו הגאולה עומד על הפרק. הרבה מדובר לאחרונה על שנאת מה עם המתווה לעזרת הנשים? להשאיר בבית אישה שרוצה להתפלל ביום כיפור בבית הכנסת, כדי שתתפלל לבד בזמן שכל הגברים זוכים לתפילה משותפת, זו פצצה מתקתקת שסופה הוא כישלון ידוע מראש חינמ, על הטענות שרק החילונימ ב גר והדתיימ ידרו להמ "פ " לצאת בית הכנ ת ועוד כהנה וכהנה האשמות שגו רמות ללב שלי לדממ מכאב. אבל הכי הכי כואב לי שגמ בתוכנו אנחנו לא דואגימ לעצמנו ולאחדותנו. שכל בעל יגיד לאשתו "אני לא אשקוט עד של שנינו יהיה ידור ראוי לתפילה". שכל רב של בית כנ ת או רב קהילה לא ישנ בלילה עד שידע שיש מקומ הגונ וראוי לכל הנשימ הצדיקות שבאחריותו. אני מבינה שלראש השנה הגענו בדקה התש עימ עמ המתווה וכבר קשה היה להתא רגנ. אבל ליומ כיפור שמגיע מיד אחרי השבת שיהיה ברור שלכל אישה כבר יש מקומ. שלא תאלצו לבקש מאיתנו לי חה, ואנחנו לא נעמוד ב יטואציה שבה יהיה קשה לנו ל לוח. שנה טובה וחתי מה טובה ושנזכה לדאוג לחברותינו לפני • שאנו דואגימ לעצמנו. shutterstock צילום: