שביעי

25.09.20 | ז' בתשרי תשפ"א | 412 גיליון שביעי | 8 י ע ל שב ח yaels@shvii.co.il …… … תוך כדי תפילות ראש השנה קלטתי כמה זמנ אני כבר כותבת כאנ את הטור הזה, פתאומ הבנתי כמה אני משתפת ושוטפת אתכמ בחיי מבלי לע צור לרגע ולתהות אולי זה לא מתחשב. ערב יומ הכיפורימ השנה, אני מר גישה שהצורכ שלי להתנקות ולעשות ליחה עמ עצמי ועמ ביבתי גדול יותר מבעבר. אני מנצלת את הבמה הזו שז כיתי בה, כדי להוריד מעליי עול גדול. הנני הענייה ממעש, נרעשת ונפח דת מפחד יושב תהילות ישראל. כאנ לפניכמ קוראימ אהובימ בלב זכ ונקי, בדחילו ורחימו, מבקשת ליחה. ליחה מכמ קוראיי, על שלא תמיד שמתי מעצור לפי, על שבשיתופיי הר בימ הכאבתי לכמ על לא עוול בכפיכמ. ליחה שלפעמימ הכנ תי אתכמ למע רבולת חיי, משכתי למטה מבלי לבדוק אמ יש בכוחכמ לעלות חזרה. ליחה על ה יפורימ העצובימ, המתובלימ בזכרו נות כואבימ, ליחה על הלב המדממ שהגשתי לכמ בלי רחמימ. ליחה. ליחה גמ מהשבת האהובה והיקרה על הדמעות שזלגו לאנשימ בגללי בעת קריאתמ טורימ עצובימ שלי. לי חה שצחקתי לפעמימ על דברימ שלא מצחיקימ אתכמ וצורמימ לאוזניכמ. על שאולי הגזמתי במחשבה שהכוחות אותמ נתנ לי ה' יחד עמ המכה הקשה של חיי קיימימ גמ בכמ. ליחה מהוריי, חמי וחמותי ושאר בני משפחתי על הפעמימ בהמ שיתפתי בחיינו מבלי לבדוק אמ זה מתאימ להמ. ליחה מילדיי שלפעמימ דרכ החיימ בה בחרתי לצעוד, לא תמיד מתחש בת ברצונותיהמ. ליחה מהקרובימ אליי שפעמימ רבות נאלצו ללמוד עליי ועל מצבי מעל דפי העיתונ בגלל שלא שיתפתי באפ דרכ אחרת. ליחה אמ בשאר הפעמימ שיתפתי יותר מדי. בעלי שאולי לפ סליחה מרזיאל עמימ לא נתתי לכ את הכבוד המגיע לכ באמת. ליחה גמ שחשפתי אותכ מבלי לדעת אמ זה מתאימ לכ. ליחה אמיתית ומכל הלב. גמ לאלו שהגבתי להמ ברשתות השונות ואולי גרמתי להמ לצער או לבהלה ב יפורי. ליחה אמ לא שימשתי דוגמה ראויה לכמ ולילדכמ. הלואי שהיה ביכולתי להתחייב לעתיד ולומר שמעתה אשת דל להיות יותר קלילה ופחות כואבת. לצערי אינ הדבר מאפשר לי להפ יק לכתוב את חיי שבהמ משולבימ באופנ הדוק רגעימ קשימ וכואבימ שאני מר גישה לפעמימ שחובה עליי לשתפ. באותה ההזדמנות, אני רוצה לומר שאני מוחלת ו ולחת בלב שלמ לכל מי שאולי בטעות פגע בי, ביודעינ או בלא יודעינ. אינ בליבי כלומ על איש מכמ, לא מקוראיי ולא מעוקביי ולא מכל מי שבאתי איתו במגע בשנה האחרונה וב כלל. אני מאחלת לכולנו שנזכה להכתב ולהחתמ ב פר החיימ שנזכה להשאיר סליחה הנני הענייה ממעש, נרעשת ונפחדת מפחד יושב תהילות ישראל. כאן לפניכם, קוראים אהובים, בלב זך ונקי, בדחילו ורחימו, מבקשת סליחה חותמ אמיתי בעולמ הזה בינ בחיינו ובינ במותנו. מכוונת כלפי וסליחה אחרונה שמיימ, בוראי, ליחה שלפעמימ אני מוא ת בכלי לשליחותכ שאני, ליחה שלא תמיד יש בכוחי לשאת את מ ע החיימ הלעיתימ מפרכ מדי, ליחה על הבחירה להתעלמ מ ימנימ פעמימ רבות ועל הבריחה במקומ הב חירה. ובהזדמנות זו, אני הקטנה מעל דפי העיתונ מבקשת לומר שאני מוחלת ו ולחת לכ ריבונ העולמימ על הדינימ שפקדו את חיי, לא אבינ דרככ ועמ זאת אמשיכ להאמינ בטובכ ומאחלת לכ שתרווה נחת מברואיכ ושתזכה לראות בבניינ ביתכ ותגלה כבודכ עלינו תכפ • ומיד ממש. shutterstock איור: