שביעי

02.10.20 | ערב סוכות תשפ"א | 413 גיליון שביעי | 8 י ע ל שב ח yaels@shvii.co.il …… … עולה במחשבתי פעמים רבות השאלה, איכ רזיאל היה מתנהל עכשיו בימות הקורונה. מה הוא היה אומר על ליל ה דר בבית, על חופשת הלימודימ הארוכה, על לימוד התורה בבית, על הזומ שאינ עוד מלבדו, על יומ הכי פורימ בבית והכלל, על כל המציאות ההזויה שאנחנו שורימ בה כבר עוד מעט שנה. מכל השאלות, הכי מטרידה אותי השאלה על חג וכות, החג בהא הידיעה של רזיאל ושלנו פה בחוות גלעד. בכל מה שנוגע למצוות רזיאל היה ידוע בתור המגזימ הלאומי. זה התבטא כמעט בכל מצווה שאותה הוא קיימ, תמיד חיפש לקיימ אותה בצורה הגדולה ביותר שיש, ככ למשל, כחודש אחרי שהתחתנו התחלתי להבינ לחרדתי שר זיאל עומד לבזבז את כל הכ פ מהחתו נה על חנוכייה, על מגילה, על אתרוג, על גלבייה לפ ח ועל שופר, כשפרשתי בפניו את חשושתיי הוא הזדעזע מהמ חשבה שבעיניי זה 'בזבוז'. "זה מצוות" נהג לומר. "זה לא נ פר בתקציב שעליו את חתומה בראש השנה. אלו תו פות מיוחדות! חוצ מזה כתוב 'זה אלי ואנוהו' - כל אחד צריכ לפאר ולהאדיר את המצוות כמה שהוא יכול". מאותו הרגע הבנתי שהקרב אבוד. שהוא אכנ מתכוונ להוציא את מיטב כ פו על כל מצווה שנקרתה בדרכו. בחג וכות זה האמיר לגובה של עצ דקל מצוי שמתוכו נהג לקטופ לעצמו לולב. לא הלולב החמוד שאתמ מכירימ מהנרתיק שמוכרימ בשוק ארבעת המי נימ. לולב שבשבילו היה צריכ לפתוח חור בגג בית הכנ ת בחוות גלעד כדי שיצליח להכנ . אתרוגימ, גם האתרוגים שלו. ברבימ כי הוא החזיק בדרכ כלל שניימ. אחד תימני ענק, בגודל מלונ בשיא הקיצ ועוד אחד מהודר, שופרא דשופ רא ללא רב או שריטה אותו היה קונה בעצמו למרות שיכל לקבל במתנה מאבא שלו או אבא שלי. את הערבה הוא דאג להחליפ מדי יומ מהעצ אותו שתלנו כשהגענו לחוות גלעד, בדיוק בשביל ה יבה הזו. מההד המשולש הוא קנה כמות שת פיק לו לכל תקלה שלא תבוא. אמ זה נשמע לכמ מוגזמ עד כה, חכו, כי עוד לא שמעתמ על ה וכה. מבחינת רזיאל, כל מרחב פנוי שהיה בקרבת ביתנו יועד להיות חלק מדפנות ה וכה. ואנחנו גרימ במקומ בו מרחבימ פה צומחימ על העצימ. מה שאומר שה וכה שלנו הייתה תמיד גדולה, הרבה יותר גדולה מהצורכ שלנו. כל כ אות הבית וה פות שלנו הפכו להיות חלק עיקרי ברהיטי ה וכה, כי "מי שרוצה לשבת ב וכות, שישב ב וכה". ה ככ, מכפות תמרימ אמיתי מהודר ולא "ה ככ המלאכותי הזה שלכמ" )בנימה מתנשאת מלווה בקריצה( וקישוטימ נבחרו בקפידה ובהגזמה כל שנה ושנה. כל יומ מימי ה וכות אירחנו חברימ זה אלי ואנווהו כחודש אחרי שהתחתנו, התחלתי להבין לחרדתי שרזיאל עומד לבזבז את כל הכסף מהחתונה על חנוכייה, על מגילה, על אתרוג, על גלבייה לפסח ועל שופר ויצאנו ל יבובי וכות בריקודימ וש מחה וחלוקת וכריות. כמובנ, כולמ ישנימ ב וכה )חוצ ממני( ולא עוזבימ אותה אלא ל יבה מיוחדת במיוחד כמו עליה לרגל או משהו כזה. וכעת, אחרי שתיארתי לכמ את המ ירות האינ ופית הזו שלו למצוות ובפרט ל וכות, האמ גמ אתמ, כמוני, תוהימ לכמ איכ הוא היה מעביר את ו כות השנה? האמ, למרות חו ר היכולת לארח בתוכה, היה מוריד מיופיו והד רה? האמ למרות חו ר היכולת ללכת לבית הכנ ת היה מקל מעט בענייני ארבעת המינימ? האמ המצווה העיקרית והכי חשוב, של החג, "ושמחת בחגכ", הייתה מאתגרת לו יותר השנה מבשנימ קודמות? אני מני • חה שגמ לכמ, כמו לי, ברורה התשובה. צילום: אלבום משפחתי הקפיד להדר. הרב רזיאל בתפילת סוכות