שביעי

16.10.20 | כ"ח בתשרי תשפ"א | 414 גיליון שביעי | 4 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… גיבושונ .24/7 בית, כולם ביחד בכפייה. אלו מאיתנו שיש להמ ילדימ קטנימ חווימ את הקושי בטיפול המ ור ללא הרפ, בלי אפשרות לקחת רגע לע צממ. בלי בתא או בייבי יטר בנמצא ובלי מעונ, גנונ וגנ מצאנו את עצמ נו מתרוצצימ, משחקימ ומטיילימ עד הפינה וחזרה, וגמ לעיתימ קרובות עמ מעיימ מכווצימ מרוב רגשות אשמה על זמנ מ כימ מוגזמ וריקני. אלא מאיתנו שהמ הורימ לילדימ גדו לימ נאלצו להתמודד עמ חו ר הפרטיות עד השעות הקטנות של הלילה והשינה במהלכ היומ, עמ דלתות נ גרות בטרי קה, בדידות, שעמומ ורצונות אינ ופיימ למילוי הח רונות על ידי קניות ברשת. ועוד לא התחלתי לכתוב על הזומ הבית פרי הממש לא מוצלח ושאינ לי מושג איכ נצלח אותו בשלומ עד ופ השנה. כנ, כנראה שה יפור הזה עוד פה להישאר, ושאחריו הדברימ לא יחזרו להיות כמו שהיו פעמ. נכונ, אנחנו מחכימ לשגרה כמו בכל שנה במר-חשוונ בו כולנו נושמימ לר ווחה. אבל השנה השגרה היא אחרת. השנה אנחנו ממשיכימ את הגיבושונ, אבל צריכימ גמ לעבוד מהבית וגמ להיות שמ בשביל הקטנימ שהזומ שלהמ מאלצ אותנו להתגיי ולהיות מורימ )לפעמימ בכמה שיעורימ במקביל(, והגדולימ שהזומ שלהמ קשה ומת כל. אבל ההתמודדות הכי קשה ומשמעותית בכל ה לט הזה בלא מעט בתימ היא דווקא בשלומ בית. אחד מבני הזוג לזוכים שבנינו, 'עובד חיוני' מחוצ לבית, אכ רובנו נא לצימ להתמודד עמ הרבה מאוד חזיתות צמודות, ועוד זוג עיניימ רגישות שבו חנות את ההתנהגות שלנו, ושלרוב יש להמ גמ מה לומר. זה לא פשוט, זה צפופ, זה הרבה פעמימ לא הוגנ ולא מאוזנ, וזה בעיקר נוגע לנו בנקודות הכי רגישות וכואבות שמקפיצות אותנו לאכזבות שלנו מעצמנו. כשמישהו מעז להעיר אנחנו פשוט תוקפימ חזרה במנ ברי רת מחדל הישרדותית. רק שלא יגעו לי בפצע הפתוח, רק שלא יגלו את המוגלה. אנחנו לא שמימ לב, אבל זה כמעט מנגונ בלתי רצוני. נדמה לנו שהשני אשמ, שזה בגללו, ויכול להיות שאנחנו צודקימ. אבל צדק הוא לא מעל הכל. במיוחד לא ב גר צפופ וארוכ. פה אנו נדרשימ לחפש את השלומ הפנימי והחיצוני. לחפש בכל מאודנו, זוהי ההישרדות האמיתית. כשאני שומעת את התלונות של החב רות בא לי לייעצ להנ להתגרש. אתנ כל ככ צודקות, אבל זה לא באמת עוזר לנו חברות, כי העבודה האמיתית היא תמיד בהתבוננות פנימה. מה מקפיצ אותי, ולמה? איפה אני פ פ תי, ואולי יש לי עוד מה לתקנ. פירוק של בית הוא א ונ ואי אפשר לצאת ממנו בשלומ. אז מה לעשות? לשנות את התפי ה, את הדמיונות על איכ ומה אמור להיות, לזרוק את מחב רת החשבונות לפח. מי אמר שהכל חייב להיות שווה לגמרי? ובעיקר לשחרר את השליטה ולתת לדברימ פשוט לקרות. זה שלום בית בבידוד כנראה שהסיפור הזה עוד פה להישאר, ושאחריו הדברים לא יחזרו להיות כמו שהיו פעם. אבל ההתמודדות הכי קשה ומשמעותית בלא מעט בתים היא דווקא בשלום בית ב דר, יש ה' בעולמ. אתמ לא מפקירימ את עצמכמ לאנרכיה, אלא להוא שבא מת יכול לעשות דר עולמי חדש. פשוט ת מכו עליו ועל הבחירה שעשיתמ. הרבה תתעלמו ואל תענו, ותראו שהכל באמת ממש טוב. שכשהיא היתה מישהי סיפרה לי ילדה קטנה, לאחיה ולה היתה פזילה קיצונית בעינ אחת ושניהמ עברו ניתוח. אצל הבנ הניתוח נכשל, ולבת הניתוח ה תיימ בהצלחה. כשהיא פתחה את עי ניה לראשונה אחרי הניתוח היא הרגי שה שלקחו לה חצי משדה הראייה. "עד היומ, ארבעימ שנה אחרי, אני מקנאה באחי שהניתוח שלו לא צלח ושהוא רואה יותר ממני. עד היומ אני חווה את הכאב שבח רונ שדה הראייה הרחב שהיה לי". ממנה למדתי שלפעמימ הצלחה זה כש לונ, וכשלונ הוא ההצלחה. תלוי בשדה • הראייה שלכ. shutterstock איור: