שביעי

23.10.20 | ה' בחשון תשפ"א | 415 גיליון שביעי | 4 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… ועוד יותר אני שונאת פוליטיקה שונאת לכתוב עליה, למרות שמדי פעמ יש לי מה לומר בנושא, אבל בחייאת - למי אינ? הרי לכולנו כבר נמא לשמוע את כל הפרשנויות, ה רטימ והדמיונות של כל מאנ דבעי, ובמיוחד של אלו היושבימ מאחורי המצלמה ואמורימ להיות 'המומחימ', אבל בעצמ מבלבלימ את המוח ואנחנו שותימ את דבריהמ בצמא, או כמו ש בתא שלי נהגה לומר "אני מאמינה למי שמדבר אחרונ בטלוויזיה". ובכל זאת יש לתקשורת תפקיד: לדווח חדשות, להוציא אמת לאור, למנוע עוולות ול ייע לאזרח הקטנ מול גורמי הכוח. אבל מה לעשות שכשמדובר באנשימ, בהשפעה ובשלטונ - זה ממש לא פשוט להישאר פשוט. הרי הדיווח עובר דרכ צינור מ וימ, וככל שהצינור הזה מלא בעצמו ובדעותיו, ככ האינפורמציה מקבלת את צורת האדמ והדיווח עלול לקבל פרשנויות שונות ומ שונות. העיתונאימ מוכרחימ לנקוט בגי שה נקייה. קוראימ לזה אתיקה, הלוא המ עקרונות המו ר. בתור עיתונאית קקמייקה אני לא ממש מבינה באמנות ועקרונות העיתו נות, אבל אני מנ ה מאוד להפעיל את המו ר בכתיבתי. לכנ אשתדל להיזהר מאוד כשאכתוב פה את טורי, אפילו שיש לי לגיטימציה להביע את דעותיי חופשי שבועי, אפילו כאשר העורכ מעודד אותי "לעשות בלאגנ" ואפילו שאתמ מבקשימ ממני בפרטי. לא, אני לא אכתוב ביקורת על המגזר שתתפרש כיריקה לבאר ממנה אני שותה. יש לי הכרת הטוב ליד שמא כילה אותי וכבר הבנתי ממרומ שנותיי שהשלומ עולה על הצדק וגמ על האמת, ושמוטב שדברימ מ וימימ לא ייאמרו ושהשלומ ישמר. ידיעה לכן כשנשלחה השבוע חשובה של אחד מכתבי 'שביעי' בקבו צת הווט אפ של כותבי העיתונ, נאלצתי לחרוג משתיקתי ולומר את דעתי הלא פופולרית והנוגדת את דעת הרוב. רק הקדוש ברוכ הוא יודע כמה פעמימ אני רוצה להגיב ומתאפקת, אבל הפעמ זה יצא ב ערה - כי לפעמימ עדיפ לא לדווח על מקרה שעשו בו עוול למגזר, מאשר לייצר שריפה בשדה קוצימ שקרוב לוודאי תתלבה עמ הרוח לכיוונ מדורת ענק של שנאת חינמ. אז נכונ שלאותו יהודי צדיק נעשה עוול כשלא ה כימו לקבור אותו בבית קברות פרטי בבני ברק המיועד לקהילה חרדית מ וימת ונכונ שזה נורא ושחייבימ לתקנ את העוול, אבל - אל לנו לשכוח שיש לנו פצצה מתקתקת בידיימ, ושעלינו בתור עיתונאימ )במיוחד דתיימ, ליחה על הג פעמ על תועלת מול 7,000 זענות( לחשוב נזק, ושאמ ב ופ החלטנו לדווח זה חייב להיות אחרי מקווה, התבודדות ותחינה מהשמ שלא תקרה תקלה תחת ידינו. טוב, אולי קצת הגזמתי, אבל אמ השמ מוכנ למחוק את שמו בעד השלומ ואנח נו שואפימ להידבק במידותיו אז לפעמימ עדיפ לשתוק, או לפחות להציג את הד ברימ בעדינות וברגישות כדי להקטינ את ה יכוי שייגרמ נזק. אז אנחנו לא אמו רימ לעשות חשבונות שמיימ, ובדיעבד ברור שהיה זה רצונו של הבורא שידיעה שלום שעולה על הצדק לא אכתוב ביקורת על המגזר שתתפרש כיריקה לבאר ממנה אני שותה. יש לי הכרת הטוב ליד שמאכילה אותי וכבר הבנתי ממרום שנותיי שהשלום עולה על הצדק זו או אחרת תתפר מ. אבל לא רק עלינו העיתונאימ רובצת על הכתפיימ אחריות עצומה. הרי היומ כל אחד הוא וג של עיתונאי כשהוא מחליט להעביר הודעה מ וימת )כמו ההודעה שעברה השבוע מ'חרדית לדבר השמ' שני תה לה ביר את הצד שלה, אבל איבדה את הציבור כשכתבה בתחילת דבריה: "אנחנו חיימ אחרת, בעולמ משלנו, שהוא הרבה יותר טוב מהעולמ שלכמ - קבלו את האמת בפרצופ", - מי רוצה לקרוא על מישהו שטוענ שהוא חי טוב יותר ממני? זה לא אמת לפרצופ זו טירה לפרצופ(. מאחרימ לנהוג אם אנחנו מצפים בהגינות, בואו נבדוק קודמ את עצמנו - האמ התגובה שלנו מו יפה אור לעולמ? האמ היא מעודדת חיבור ואחדות? באיזה טונ ובאיזה גנונ היא נאמרת ומה באמת עומד מאחורי הדברימ? והכי חשוב - האמ העולמ יוכל להמשיכ להתקיימ טוב • למדי גמ בלעדיהמ? צילום: לירון מולדובן גם זה קורה בוויז'ניץ, ונראה אחרת לחלוטין. מאפיית החלות המפורסמת בבני ברק