שביעי

25.12.20 | י' בטבת תשפ"א | 424 גיליון שביעי | 6 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… או שהילדימ שלנו אוכ זה רק אני לימ כמויות לא פרופורציונליות של וכר? אני כבר לא מדברת על ה וכר ששמימ בכל מוצר מדפ )ר ק עגבניות, לחמ, רטבימ, חטיפימ מלוחימ, שניצלימ מעובדימ, יוגורטימ ועוד(, אלא על המ נהג החמוד במקורו, להמתיק לילדימ את החגימ, המועדימ והתורה ב וכר טהור )וצבעי מאכל, מייצבימ, שומנ מוקשה, וכמובנ חומרימ משמרימ וחומרי טעמ וריח - שאינ חיוב לפרטמ בחוק(. עוד לא ה פקנו להשיל את שאריות השומנ מחנוכה בו אכלנו בלי חשבונ ו פגניות בכל הצורות והצבעימ וכבר החיימ מפגישימ אותנו עמ שלל מגדנות שהנ חלק בלתי נפרד בכל יבה למ יבה. רק השבוע קיבלו ילדינו חטיפימ ושאר מרעינ בישינ במ יבת יומ הולדת ואחר ככ בחוג הכדורגל )צ'ופר ל ופ כל חוג(. בא ו בתא גמ באו לבקר וכמובנ פינקו בידיימ מלאות בשוקולדימ איכותיימ מכל ה וגימ והמינימ. אכ בל נשכח את הממתק לראש חודש ואחריו הממתק לשבת, וה יבובימ במנייני חצרות שמ זוכימ הילדימ למט בעות שוקולד או וכריה על מקל ב ג נונ 'תעלול או ממתק', ולתגלית החדשה: קבלו את ה'רולר' )ממתק מזעזע בצורת דאודורנט שגורמ לכוויות בלשונ( מהרווק החביב שאוהב לצ'פר את ילדי השכונה. לי, באופנ אישי, יש בחילה רק מלהניח את זה כאנ. אבל כשאני חושבת על כמות ה וכר האימתנית שנכנ ת לגופ הכה קטנ של ילדיי, אני נכנ ת לחרדה ולפאניקה. אז תאמרו, "תא רי עליהמ", ותפצירו "תמנני". אבל זו מלחמה קשה וכמעט בלתי אפשרית, ואינ בי הרבה תקווה לנצח בה - בעיקר כי אני מרגישה מאוד לבד. הרי גמ אמ לא אקנה וכר הביתה, המ יאכלו בבית ה פר )מ יבת חומש, טיולימ, אחות שנולדה, קבלת שבת, חג הגאולה וכל יבה למ יבה אפשרית( או אצל חב רימ, או ש בתא תגניב, או ב'פ וקימ', או אפילו כאשר אבא יחזור מהעבודה וירצה לשמח אותמ בביצת הפתעה. אני מאוד מתחב אז מצד אחד רת לרצונ להמתיק לילדימ את החיימ ולאהיב עליהמ את השבת, החג ולימודי התורה. אבל מצד השני אנחנו ממשיכימ לאפשר את המכה המודרנית הזאת, ולא נותנימ לה מ פיק חשיבות ציבורית. גרנו את המדינה בגלל הנגיפ אבל גמ וכר יכול להרוג! ולא, ה ימונימ האדומימ לא באמת עוזרימ. יכול להיות שברמה האישית יש הורימ )לילדימ רכימ( שעוד יכולימ לנ ות לש לוט במה שילדיהמ מכני ימ לפה, אבל כשהילדימ גדלימ והופכימ לעצמאיימ וכשיש הרבה מהמ - קל לאבד שליטה. ב ופ אני מוצאת את עצמי קונה ב ופר במאות שקלימ ממתקימ )ואמ התעקשתי ולא קניתי, ב ופ אני נשברת - הולכת למכולת ומשלמת כפול(, ובמקביל, כל היומ מנ ה לנטרל את הבקשות הבלתי פו קות ל וכר, ולא מבינה איכ, בכל החיפוש והרצונ לדייק, נותרתי כל ככ לא מדויקת. ובלילות ובלילות, אני אוכלת וכריות, ובשינה יש לי רגשות טירוף בכמות גבוהה שלום חברים, שמי שרון רוטר, ואני מכורה לסוכר. זו לא הלצה זו קריאה לעזרה, יש בי את המקום שרוצה לאפשר את הרעל הטעים הזה, ובד בבד אני מזדעזעת מהמחשבה על המחיר אשמה, על איזו אמא אני שמרעילה את עצמי ואת ילדיי בממוני ובמו ידיי. "שלומ חברימ, שמי שרונ רוטר, ואני מכורה ל וכר", זו לא הלצה זו קריאה לעזרה. כי יש בי את המקומ שרוצה לאפשר את הרעל הטעימ הזה, ובד בבד אני מזדעזעת מהמחשבה על המחיר שזה עשוי לגבות מאיתנו ב ופו של דבר. לכל אחד בואו נודה על האמת, מאיתנו יש פה חלק וב ופ זו מכת מדינה. בארה"ב כבר איבדו כל שליטה על הבעיה ויש כבר אבידות בבריאות ובנפש. אנחנו כה מקפידימ לשמור ולהגנ על ילדינו, אכ במגיפת ה וכר אנו נוטימ להקל ראש. אל תאמרו מחר, הביאו את היומ, כי אמ לא נשכיל להגביל - ילדינו ישלמו את המ חיר. ואת כל זה כתבתי בעיקר לשכנע את עצמי. אז ממחר אינ יותר וכר )בלי נדר( • ושה' יצילנו מעונשו של זה. freepik איור: