שביעי

01.01.21 | י"ז בטבת תשפ"א | 425 גיליון שביעי | 6 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… הוא מהמג הפחד הכי גדול שלי פה המ וכנת מכולמ, זו שאינ לה חי ונ, זו שלא ח ה על דת, גזע או מינ, זו שאינ באמת דרכ לעקופ אותה )גמ לא על ידי חיימ בריאימ( זו שאת שמה אינ אנו נוהגימ להגות: מחלת ה רטנ. מה זה השטויות האלו: מחלה שהגופ ממציא שתוקפת אותו? או במילימ אח רות "היי, תא? התבלבלת.."; בשבוע שעבר כתבתי פה על המגפה השקטה, זו שלמדנו לחיות עימה בלי להתרגש: מגיפת ה וכר. קורא של 'שביעי' כתב לי בתגובה שכותרת הטור היתה צריכה להיות "הנגיפ המתחרה לקורונה". ובכנ זה לא בדיוק נגיפ ואולי גמ לא ממש מתחרה )אמ כי נדמה לי שה וכר לוקח. יש לו וותק כמו ליצר הרע בערכ(, אבל כמובנ שה כמתי לה תכלות הרחבה. יש פה לא מעט צרות לאנושות שדורשות את התיח ותיינו המיידית כחברה, והדבר דורש תיקונ עמוק ומהותי בצורת החיימ שלנו. הרי אמ יש משהו טוב שיצא מהנגיפ החדש והמאיימ הוא ההתאחדות שלנו ביב איומ משותפ. את האחידות הזו אנו חווימ בישראל ביב כל מלחמה, אבל הפעמ יש את המדינה ויש את כל העולמ, ואולי בפעמ הראשונה בהי טוריה כל העולמ נמצא בצרה אחת ומנ ה להתמודד איתה גמ ביחד. מחלת ה רטנ נובעת מתוכ בלבול. משהו בגופ משתבש ובמקומ לגדול הוא משמיד. זה נמצא ביבנו בכל מקומ. המחקרימ על המ פרימ מפחידימ מדי מכדי להניח אותמ פה. עמ זאת אנחנו כמעט ח רי אונימ מולה, והטיפול היעיל ביותר הוא עונש מיי ר לגופ. כדי להכניע את התאימ הללו עלינו להחליש ולפגוע בכל הגופ. כמעט ולמדנו לחיות איתה: הנה עוד אמא לשמונה חולה אנושה; וזו שגילתה במהלכ ההריונ ורק התינוקת שרדה. אשה אחרת שאני מכירה נודע לה על המחלה בזמנ שהניקה. גמ אביה ואמה חולימ במחלה. המפלצת השחורה הזו אורבת לכולנו, משחקת אנ-דנ-דינו ואינ לדעת מי הבא שיצא מהמשחק. אנ חנו כואבימ ומפחדימ על עצמנו, והול כימ לנחמ עוד אלמנימ ויתומימ והורימ שנאלצימ לחזות במות ילדיהמ לפניהמ. חו ר האונימ הזה מול המגפה - משתק. כאחת שמאמינה שאינ הגופ מנותק מה נפש, ושאינ חומר בלי רוח אני תוהה מהו השורש של הבלבול בגופ. איפה התלבלב נו כחברה? איפה התרחקנו מעצמנו? ומהו הגורמ שגורמ לנו לחלות באופנ כה אנוש? כשאני מבולבלת אני פונה לעצות של רבנו נחמנ מבר לב, שנותנ את התרופה לכל החולאימ, והיא כמובנ השמחה. אולי חשבתמ שאציינ גמ את התפילה שוודאי יש לה ערכ, אבל התפילה היא עבודה חיצונית בה אנו מבקשימ מה' שי דר אותנו. הש מחה היא היכולת שלנו לרפא את עצמנו. הרי בזמנ שמחה משהו פיזי קורה בגופ - הלב מתרחב, הבטנ משוחררת, הורמונימ נפלטימ ויותר אוויר נכנ לגופ. יש בש מחה משהו נפתח ומקבל, מקומ שבו אני מחוברת להוויה, אני מ כימה ומכילה, אני מרחפת מעט מעל האדמה, מעל לטבע. ודווקא בדור שיש לנו הכל, כמה קל להתחבר לתדר השלילי, לחו ר האמונה, לביקורת ולקפדנות, וקשה כל ככ לש רפא נא אם יש משהו טוב שיצא מהנגיף החדש הוא התאחדותנו סביב איום משותף. בפעם הראשונה בהיסטוריה, כל העולם נמצא בצרה אחת ומנסה להתמודד איתה יחד מוח, ועוד לשמור על זה לאורכ זמנ. אז רוצימ לנצח את המגפות בעולמ? תתחילו לחייכ. גמ אמ לא בא לכמ. חפשו אותה מתחת לבלטות אמ צריכ, אבל אמ יש משהו אחד שצריכ להילחמ ולהקפיד עליו בעולמ הזה - זו השמחה. )אגב - מנצחת גמ מגפות חדשניות כמו מערכות בחירות מת כלות, אלוגריתמימ וקורונה(. • גמ את השבוע המחלה הכריעה הצלמת האהובה מירי צחי ז"ל. יצא לי לע בוד מולה ופעמיימ היא אפ צילמה אותי. ובצילומימ האלה היא ניגשה בפשטות ובע דינות וכאילו בדרכ אגב להנציח את הרגע. התוצאות המדויקות הצביעו על כישרונה הרב והמיוחד. תמונותיה של אנשימ רבימ ברחבי יהודה ושומרונ היו בבחינת מתנ במה לקולותיהמ המושתקימ ובככ ראתה • את שליחותה. יהיה זכרה ברוכ. shutterstock איור: