שביעי

19.02.21 | ז' באדר תשפ"א | 427 גיליון שביעי | 8 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… כה ארוכה שה אז אחרי תקופה תגרנו בבית והתכנ נו פנימה, להלנ מ קנותיי. נתחיל באזהרת מ ע: אני מהמעצבנות הללו שמתעקשות לראות רק טוב במצבנו. מאותנ מתלהבות שמ קפידות להישאר חיוביות. זו אני. אז אמ אתמ מזדהימ עמ רביטל ויטלזונ, או שאתמ בעלי לב רגיש כלפי מה שקו ראימ אותו 'ח ידות' ) ליחה על המילה הג ה( אנא דלגו לטור הבא בעיתונ. אז נכונ שמחלה זה "לא טוב" וכאשר אנשימ נפטרימ זה "לא טוב" ורע מאוד מאוד, אבל מה לעשות שלפניכמ חוז רת בתשובה שלא לחינמ הפכה את אורח מעלות, ושעדיינ מבקשת 180- חייה ב להישאר חיובית בכל מצב. הרי אנחנו אנשי אמונה, ולמדנו שהכל מאיתו ושיש השגחה פרטית, אז מה זה משנה לי אמ יש רוחשי רע, זוממי קונ פירציות מעל ראשי, זה הרי הכל מאיתו. ואמ שוב יש בחירות - זה גמ הכל מאיתו. ו גר / לא גר / כנ גר וחוזר חלילה - מאיתו. וגמ אמ נאלצ לוותר על מ יבת פו רימ המ ורתית והאגדית שלנו? - עד כאנ! זה לא מאיתו! ) תאאאמ - רק בודקת את הריכוז שלכמ כי אני לא יכולה לבקש לפתוח מצלמה כמו בזומ(. זה לא שלא אכפת לי מהבלאגנ שקו רה במדינתנו או מאזרחי ישראל, אלא שעכשיו נדמה לי שיותר חשוב שאת רכז בלהישאר חיובית ולא אתנ למצב רוחי להתנדנד השכמ והערב בינ חדשות מדכאות, לפייק ניוז ובעיקר לשנאת החינמ שנו קת בעקבות האמור ומר חיקה את הדבר הבא והנכונ: האחדות שתוביל לגאולה. תבינו, זו הדרכ שלי לתרומ למצב, להילחמ ברשע, במחלות ובפילוג: לשמור על ככ שיהיה ' בבה' בד' אמותיי, ולא לתת לפחד ולבלבול להיכנ אל מחוזותיי. כי ה' לא מפקיר. הוא לא מפקיר את מי שמבקש להיות בשמחה ובטוב, את מי שמגנ על מצב הרוח שלו ומ רב ליפול ברוחו, ובעיקר את מי שנשאר קשור אליו ומבקש כל הזמנ ובכל מצב להמליכ אותו )ושלא נעמוד בנ יונות קשימ ח"ו(. במ גרת בב הטלפונימ של מחנ כי כיתות א' לתלמידימ, שעדיינ לא ממש הטמיעו את הקונ פט של בית פר ובאורח פלא, הילדימ האלה למדו קרוא וכתוב )כנ, מיתרונות המצב - הבנ שלי בכיתה א' לימד עצמו במק ביל לקרוא גמ אנגלית, בעיקר מכורח הנ יבות כשהתעצלתי להקיש את י מת המחשב שוב ושוב או לפתוח לו זומימ(, קיבלתי טלפונ מהמורה הח ביב שכל ככ משתדל לפצח )בלי שומ יכולת טכנולוגית( את הלמידה מרחוק שתרגיש קצת יותר קרוב. "אז איכ אתמ מתמודדימ עמ המצב?" שאל בטונ מזדהה וחומל, ואני שהייתי באמצע להחליפ דינ עמ פיפי מעוד לילה שבו ישנו ילדיי יותר מדי, עני תי ב פונטניות: "כיפ לנו. ממש כיפ". הפאוזה בשיחה שהגיעה אחרי התשובה מוכרחים להיות שמח מה לעשות, אני מרדנית. אולי החזרה בתשובה שלי נבעה גם מסוג של מרד, ועד היום יש בי את היסוד הזה וכשהכל קורא לי להתבאס, אני זוקפת את המצח וחורצת: 'נה בעין' - אני אהיה שמחה שלי גרמה לי לחשוב שעשיתי משהו לא ב דר. הייתי לא פוליטיקלי קורקט. "זו תשובה שלא שמעתי מאפ הורה לפניכ" הוא ענה, ואני השתדלתי לחזור בי ולה תנצל: "טוב, אתה יודע, בכל זאת אנחנו גרימ בבית עמ חצר אז קצת יותר קל…". מה לעשות שאני מרדנית. אולי הח זרה בתשובה שלי נבעה גמ מ וג של מרד, ועד היומ יש בי את הי וד הזה שקופצ מדי פעמ. אז כשהכל מבחוצ קורא לי להתבא , אני זוקפת את המצח וחורצת לשונ. 'נה בעינ' - אני אהיה שמחה. שמחה אמ יש בית פר ושמחה אמ אינ. שמחה אמ בעלי נשאר בבית ושמחה שהוא הולכ. שמחה אמ אני חיובית ושמחה אמ שלילית, וב עיקר בעיקר נלחמת ומקפידה ומחמי • רה - על השמחה. shutterstock איור: