שביעי

רק התעוררתי, וניצב מול עיניי מתנדב ששאל אותי אמ אני רוצה כו קפה". מבחינתו של מיי ד ויו"ר 'עזר לחיימ', הרב נתנ צישינ קי, האירוע במחלקת הקורונה בשיבא אינו חד פעמי. "בפורימ שעבר, ממש בתחילת הקורונה, היה לי יפור מעניינ. בעל משלוחי מנות, 150 מכולת תרמ לנו והלכתי לחלק אותמ בבית החולימ. פתאומ מגיע אליי אדמ ואומר לי: 'קיבלתי ממכ משלוח מנות! אני התורמ של המשלוחימ, ולא האמנתי שזה יגיע אליי בחזרה. במקרה הגעתי לבית החולימ למיונ בגלל הבנ שלי'". למתנדבימ שצבאו על בית החו לימ שיבא יש מכנה משותפ: כולמ חברימ ב יירת המחלימימ של 'עזר לחיימ' - ישראלימ שהחלי מו מקורונה והיומ מ ייעימ לחולימ ולמבודדימ. "חליתי באוגו ט באופנ קשה ביותר", מ פרת מונ נגו. "פחדתי להתאשפז ונשארתי בבית, והיה קשה מאוד, אבל הייתה לי תמיכה. כשה חלמתי, נשאלתי אמ אני רוצה להת נדב. שמחתי לעשות קצת הכרת הטוב על טיפולימ שבתי בת החמש עברה. "מגיפת הקורונה היא אירוע קשה מאוד, ומשפחות רבות חוות א ונות וקשיימ. חייבימ להיות שמ לצי דמ. השבוע ניחמתי אבלימ על מי שהי שהייתי איתה ברגעיה האחרו נימ. הבת שלה הייתה בחו"ל, וביחד קיימנו שיחה אחרונה בינ אמ לבתה. קשה להבינ ולדמיינ את הקושי שאנ שימ רבימ ובלימ בגלל המחלה הזו". הרבה מתנדבימ באימ בזוגות. לדוגמה, אורלי ואביגד יונה. היא מנהלת בית פר, שהחלה להתנ דב בעקבות הודעת ווט אפ שקי בלה, וגררה אחריה את בעלה, ר"מ בישיבה לצעירימ. "גיי תי אותו", היא צוחקת. "איפה שיש תזוזה, יש שמחה. כשהמחלקה בודדה ושקטה - העייפות שולטת. כשיש רעש, כל רעש שהוא, כולמ מ תכלימ לראות". לצידמ ניתנ לראות מתנדבימ מא רגונימ נו פימ, ויש שיתופי פעולה בינ עמותות הח ד. "אמ ח ר קפה, אפשר להתקשר לעזר מציונ, וגמ המ מתקשרימ אלינו כשהמ צריכימ משהו", מ פרת יונה. אחת המתנדבות חנ קאפח, מורה ואמ לחמישה מרמת גנ, מביאה לחולימ ציורימ וממתקימ מתלמידותיה. "הייתי נשאית קורונה ללא ת מינימ, ובבדיקה רולוגית גיליתי שיש לי נוגדנימ. הרגשתי שעשו לי ח ד מלמעלה, ושאני חייבת לעשות עמ זה משהו טוב". במחלקת הקורונה פגשנו גמ בני משפחה. "אשתי נמצאת ב יכונ גבוה", מ פר י', בעלה הדואג של אחת החולות במחלקה. "צריכ להיות לידה ולדאוג שהיא אוכלת כמו שצ ריכ, לוקחת את הכדורימ ומחלימה. בעזרת השמ נמצא מכאנ בעוד כמה ימימ", הוא אומר למתנדבימ. מתנדבי עזר לחיימ אירגנו לי' מיטה ושמיכה, כדי שיוכל לישונ לצד אשתו. "אני טיפו חזק", הוא אומר, "אבל האמת היא שבלי המתנדבימ לא הייתי מחזיק מעמד. כשאני רואה את אשתי מחייכת ובמצב רוח מרוממ, אני יודע שהיא תצא מכאנ בריאה". עם ישראל חי בחזית ניצבימ כבר שנה, יומ יומ ושעה שעה, הרופאימ והאחיות. "לא קל להיות אחות בקורונה, אנחנו פה מאוקטובר", משתפת אחת האחיות, "וכנ, זה מאוד קשה. יש חולימ שנ שארימ פה המונ זמנ, ואתה יודע, לא לכולמ אפשר לעזור. אתה באמת נלחמ, ואתה גמ רוצה שהמ לא ירגישו לבד. אתה מנ ה לטפל בהמ וגמ לתת להמ הרגשה נעימה, אבל זה לא קל. "בשבוע שעבר הייתי ליד חולה שהתקשתה לנשומ. היא תפ ה לי את היד במשכ חצי שעה ואמרה לי: 'אל תעזבי אותי'. הייתי שמ, כדי לשמור עליה ולא לוותר עליה. זו יטואציה מאוד קשה". אחד האחימ במחלקה מ פר שה קושי שלו הוא לראות צעירימ שחלו ומתאשפזימ. "מגיעימ אלינו אנשימ מטיפול נמרצ. קשה לראות 30 בני חבר'ה כאלה, שהמ בתחילת החיימ שלהמ והופכימ לשבר כלי". בניגוד לאזהרות מפני קרי ת מע רכת הבריאות, המטופלימ מ פרימ על מחלקות מרווחות. "אני תושב בני ברק ומאושפז פה כבר שבוע", משתפ אחד החולימ. "הייתי שבוע שלמ עמ חומ וחולשות, הנשימה התחילה להיות יותר ויותר קשה, אז באתי לבית חולימ והתחרטתי שלא באתי קודמ. אנחנו מקבלימ טיפול מדהימ מהרופאימ ומהאחיות. ברור לי שלפחות חלק מההחלמה הוא נפשי, והמתנדבימ משמחימ ומרגשימ אותנו. המ עושימ עבודת קודש מדהימה". בינ כל השיחות, השירה מתעצמת והחולימ מתרגשימ ומצטרפימ. "לא חשבתי שאוכל לחייכ במקומ הזה ולש מוח", אומרת אחת החולות. "אני יודעת שזה עמ ישראל באמת, עמ ישראל חי". המתנדבימ שומעימ אותה והשירה בוקעת ממחלקת הקורונה: "עמ יש • ראל חי". "לא חשבתי שאוכל לחייך במקום הזה". מסיבת פורים במחלקה "כשמגיעים אנשים מבחוץ, שהם לא רופאים אורלי יונה: או אחיות, זה עושה טוב לחולים. אי אפשר כמעט לראות את הפנים שלנו, אבל דרך הקול והעיניים אתה מעביר את החיבור והשמחה למי שנמצא, וזה לא מעט" 26.02.21 | י"ד באדר תשפ"א | 428 גיליון שביעי | 28 צילום: זיו קורן