שביעי

26.02.21 | י"ד באדר תשפ"א | 428 גיליון שביעי | 6 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… מהשתכרות השנה קיבלנו 'פטור' בפורימ. אינ צורכ למ כ את התודעה כדי להגיע ל'עד דלא ידע' - אנחנו כבר לגמרי שמ. התחושה הזו ששומ דבר לא ידוע, לא שעה לא שבוע, לא מתי י גרו אותנו שוב, או אמ נוכל לחגוג פ ח ביחד, מי באמת ראוי להנהיג את מדי נת ישראל, והאמ החי ונ והמדע באמת יכולימ לנצח את הנגיפ - מלווה אותנו בכל רגע ורגע. אפילו ברמת המוש גימ כבר אינ לנו מושג: לצאת חיובי זה דבר שלילי? או אולי לצאת שלילי זה חיובי? לחוזרימ בתשובה יש את הביטוי הש גור 'לזרוק את השכל'. כשאני מופיעה ומ פרת את יפור התשובה שלי, תמיד יש באולפנה איזו מורה שניגשת אלי אחרי המופע ואומרת " ליחה שרונ, דבר אחד לא הבנתי. מה זה "לזרוק את השכל"? נשמע לי קצת לא הגיוני". ובאמת זה הפוכ על הפוכ, כי מצד אחד חייבימ את השכל כדי להבינ וללמוד, ומהצד השני חייבימ לזרוק את כל התפי ות הישנות והאמונות שגדלנו עליהנ כדי לקבל את התורה באמת. בואו, בשביל להאמינ שהתורה היא אמת - שהיתה יציאת מצרימ, עשר המכות והימ שנבקע - חייבימ לשח רר את ה קפטיות, הציניות, הידענות ואת הבוז שרחשנו לכל אותמ ' יפורי בתא' כביכול. אז הפורימ הזה כולנו בחינת 'זורקימ את השכל'. נדמה כאילו ה' הכינ אות נו במשכ כל השנה שעברה לרגע הזה שנרגיש את חו ר הוודאות בכל רמ"ח אברינו וש "ה גידינו. מובנ שכולנו רוצימ לחזור לשגרה, למוכר והידוע, לאפשרות לתכננ קדימה ולצפות שזה באמת יתממש )או במילימ אחרות - לאשליית השליטה בחיימ שלנו( אבל אמ מפ יקימ להתנגד ומוכנימ לקבל באמת את הידיעה שאנחנו לא יודעימ, אמ היינו מ כימימ להיות במצב של 'עד לא ידע' לא רק בפורימ אלא בכל השנה, אז היינו משיגימ את הדובדבנ שבקצפת, את הטופ שיש לעולמ הזה להציע - לבטוח לחלוטינ במי שמנהל את העולמ ולתת לו לעשות את הע בודה שלו בשקט ובלי עזרתי. זה הזמנ לצאת לטיול שה' מתכננ לנו, לזרוק את השכל, וללכת בשבילימ בפשטות ובשמחה, כמו ו עמ ַכֵּי עֵינַיִמ המו נעימ ממנו להביט לצדדימ. שמתמ לב כמה אהבת ובעניין אחר, ישראל מקבלימ חולי הקורונה? כמה פרגונ ותשומת לב? )נכונ יש גמ שנאת חינמ אבל ממנה אני תמיד מעדיפה להתעלמ(. כמה דברימ שהייתי משאירה לימי הפו ט קורונה: אשמח שהמשטרה תבוא לבקר // 1 אותי גמ אמ יש לי שפעת. נחמד לראות אותמ שומרימ על קשר עמ האזרחימ. שכנימ וחברימ: אתמ יכולימ // 2 לשלוח אוכל, מתנות ומגדנות גמ כשיש תמ חומ או חולשה, אפילו אמ הבדיקה שלילית. למה שלא נשמור את עניינ הבי // 3 והכלל, שאין האדם יודע כלל נדמה כאילו ה' הכין אותנו במשך כל השנה שעברה לרגע הזה שנרגיש את חוסר הוודאות בכל רמ"ח אברינו ושס"ה גידינו דוד לכל חולה מדביק? דלקת עיניימ, תולעימ וכינימ הנ גמ מגפות של אלפי שנימ שאפשר למגר. אומנמ הנ קלילות ולא מ וכנות אבל הנ מזה מציקות. אני בעד ל גור את ה יפור הזה אחת ולתמיד ולהעיפ גמ אותנ מהעולמ. איזה כיפ שנותנימ לכ את כל // 4 הפרגונ להחלימ בשקט. אני בעד שבכל פעמ שיש חומ נוכל להיכנ ליחידה נפ רדת )או למלונ( ולהיות שמ עד שנרגיש מאוששימ מ פיק כדי לצאת לעולמ. אה, וגמ לא יזיק לקבל את כל הארוחות מוכנות ושמישהו אחר יטפל בינתיימ בבית, בילדימ ובעבודה. וראינו עכשיו שנפתח הפתח שזה ממש אפשרי, שהעולמ לא נופל כשאנחנו לא שמ כדי להחזיק אותו וש לכולנו יש תחליפ, אפשר גמ להיות חו לימ בשקט. רפואה שלמה ופורימ שמייח • לכל עמ ישראל. shutterstock איור: