שביעי

12.03.21 | כ"ח באדר תשפ"א | 430 גיליון שביעי | 6 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… כולנו בשבועיים הקרובים נהיה ע וקימ בבחירות, ואפילו שזה ממש לא חידוש בשבילנו, ושהנ מצ ביעות על רמות מדאיגות של חו ר יציבות והעדר משילות, לפחות השיח ביב הקורונה אולי ירגע מעט. אני אישית קצת משועממת מכל הדיבו רימ, ה פקולציות וההתלהמות. די נמא לי לטחונ שוב ושוב את אותמ הדברימ, וכל שכנ לשמוע אותמ. האמת? ממש בא לי שירד שוב שלג. זו היתה ההפוגה הכי כיפית שקיבלנו בחודשימ האחרונימ בתקשורת מכל המרעינ בישינ שהולכ שמ. בטח תקראו לפני ואחריי טורימ שי ביעו דעתמ על הבחירות המתקרבות, ומבלי לזלזל ח ושלומ בדעתמ המלו מדת של חבריי, אני מעדיפה להישאר פשוטה וקצת טמבלה. כנ, מוזמנימ לרדת עליי אבל עמ מה שקורה היומ בחוצ, אני מתפללת להפוכ לחילזונ או צב ולהיכנ לשיריונ שלי עד יעבור זעמ. אנשימ, מה קרה לנו? רק כשיש אויב בשר ודמ מולנו אנחנו פתאומ מגלימ את האחדות? רק כשיש את האיש הרע שבא לכלותינו אנחנו נזכרימ שאנחנו אוהבימ? אז מה אמ יש מפלגות שבאות לפלג אותנו, ושיח קשוח על קורונה-חי ונימ- נתב"ג שחוצה את העמ לשניימ )או ליותר - אני כבר לא עוקבת( - האמ אנחנו כאנשימ מאמינימ לא הבנו כבר שהפתרונ לכל הבלאגנ הוא רק באחדותינו? וזה לא שאינ אהבה בעמ, כי יש בטו נות. אפילו על רקע הוויכוחימ הנצ חיימ, אנחנו עדיינ כל ככ אוהבימ. אבל נדמה שמה שיוצא החוצה ברעש גדול זה דווקא כל הלכלוכ, הרכילות וחו ר הפרגונ, וגלי האהבה מגיעימ בשקט, מתחת לרדאר, בקול ענות חלושה ובלי קונפטי וזיקוקימ. אולי זו התקשורת שכבר שנימ לא אובייקטיבית ועושה מלא רעש כדי לייצר עניינ, אבל אנחנו נותנימ יד, רגל ואוזנ למדורה הזו. גמ אנחנו תרמנו בש בוע שעבר את התכשיטימ שלנו לעשיית העגל, גמ אנחנו לקחנו חלק. גזלנו, דיברנו דפי, אשמנו, בגדנו, קישינו עורפ, העווינו והרשענו, זדנו, חמ נו, טפלנו שקר, יעצנו רע, כזבנו, לצנו, מרדנו, ניאצנו, ררנו, עווינו, פשענו, צררנו, קישינו ערפ, רשע נו, שיחתנו, תיעבנו, תעינו ותיעתנו: ועכשיו הזמנ להתקהל. בפרשת השבוע משה מבקש מאיתנו להתאחד ולשמוע שוב את ציווי ה'. בואו נחזור אל היחד, ולא נאבד את התקווה להחזיר את המ נהיג המושלמ. אני מתגעגעת למשה, אני מתפללת למציאות שיש בה משה שיכול להכיל את כולנו. מוכנה לוותר על ה'שיגרה' שכולנו כל ככ מתגעגעימ אליה ורצימ 'להחזיר אלינו את השליטה'. אבל ממי להחזיר? מהנגיפ? מביבי? מה'? ולמה בעצמ? אני זוכרת הרבה דברימ בשיגרה הזו שרצינו להוקיע מתוכינו כבר מזמנ. טומנת ראש זה לא שאין אהבה בעם, כי יש בטונות. אבל נדמה שמה שיוצא החוצה ברעש גדול זה דווקא כל הלכלוך, הרכילות וחוסר הפרגון, וגלי האהבה מגיעים בשקט זוכרת שבכינו על המירוצ, על העומ והעבודה הקשה, ועכשיו היא הפכה ללא פחות מקדושה. אני מוכנה להוריד מוטיבציה, מוכ נה להפ יק לנ ות כל הזמנ לכבוש עוד הר, ל מנ עוד וי. רק תבוא משה. תחזור אלינו, לבי מלא געגועימ לעורכ הקו רנ, לידי האמונה שלכ, לרחמימ האינ ופיימ ולהכלה הבלתי נדלית אלינו - ולא משנה כמה נבגוד ונצער - תמיד אתה שמ בשבילנו, אפילו כשה' כבר התייאש מאיתנו. ובצל לקראת בחירות רביעיות עולמ שהשתגע - אני קוראת לכ לחזור ולעשות פה תכפ ומיד את ה דר. כבר עוד מעט פ ח וצריכ לנקות מאיתנו • דחופ, דחופ את החמצ! shutterstock איור: