שביעי

26.03.21 | ערב פסח תשפ"א | 432 גיליון שביעי | 18 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… וזו שנה ראשו הגענו לערב פסח נה שאינני מרגישה כמו קורבנ של החג. אני מודה שמאז האמהות, תחושת הקו רבנות תפ ה חלק ניכר מאישיותי וככל שעוברימ השנימ, ובעיקר כשהילדימ מתרבימ, מתרבימ גמ הכלימ, הכבי ות ובעיקר הציפיות והאכזבות. "איכ המ לא רואימ את כל מה שאני עושה בשבילמ?", אני מטאטאה את הבית ומרגישה ינדרלה רק בלי התקווה ל ופ הטוב. "אמא, את כל החברות שלי לוקחימ למקומות ורק אנחנו לא עושימ כלומ" - התלונות המתרבות שוחטות אותי, לבי הפצוע שותת על המזבח בעוד אני מכינה צהריימ ומדיחה שוב את הכ לימ. "המ לא רואימ? המ לא יודעימ?" וכשאני אומרת לעצמי בלב: "רק אמ אני אמות המ ירגישו כמה נתתי להמ", אני יודעת שהגזמתי ב פ הפולניות ושאני צריכה טיפול דחופ. "אמא אנחנו שונאות את פ ח" בנותיי מודיעות לי מיד אחרי פורימ, ואני מיד נבהלת ובודקת איפה טעינו? ואיכ הג ענו למצב שדווקא את חג הגאולה, החג שבו אנחנו אמורימ להרגיש בני-חורינ, דווקא אותו הנ שונאות? האמירה המכאיבה שולחת אותי לה תבוננ בעצמי, הרי אינ מראות טובות מילדינו כדי לשקפ את עצמנו. אז איכ קרה שההכנות, לחג ולשבת, שאמורות להיות חלק מהכיפ וההיי-לייט של היהדות, דווקא הנ הפכו ל בל ול יוט מתמשכ? למה זה נהיה כל ככ מ ובכ? איפה איבדתי את הפשטות ואת השמ חה שבדרכ? שה' מוותר השנה הרגשתי לי. "תקשיבי גברת. אפחד לא רוצה ת'התקרבנות שלכ". כאילו נאמר לי: "זה לא מגניב, לא אטקרטיבי ולא מצ טלמ טוב. תהיי כוכבת, תהיי נ יכה, מה הפכת לשפחה?". "אבל צריכ לעשות כל ככ הרבה", עניתי בראשי, "ומי יעשה אמ לא אני?" "לא צריכ", נעניתי. "ב כ הכל הת בקשתמ שלא לראות חמצ, ומה עשיתמ מזה יא וורדי. הגזמתמ לחלוטינ. עזבי את התרי ימ. אה, ותשימי את השיר החדש של ישי ריבו", ככ הוא אמר או לפחות ככ שמעתי בדמיוני. ובעוד אני שרה את ' יבת ה יבות' כל הבית התחיל לרקוד ביבי וניגשתי בפשטות לרוקנ מגירה אחת במטבח. מהונ להונ ראיתי שהשד האמיתי שיושב לי במוח ובונה הרימ וגבעות של חמצ, בעוד שבמציאות הוא מ תכמ לשקית וחצי. אה, וגמ הזמנתי עוזרת. את זה ה' לא אמר לי לעשות, אבל וואלה, אני מוכנה לוותר על בגד לחג, אבל עוד יד שתנקה איתי עושה מבחינתי את כל ההבדל. השבת הזו היא שבת מיוחדת. אני מודה שאינני זוכרת שאי פעמ חווינו פ ח במו צאי שבת, אולי כי בפעמ הקודמת עוד לא חזרנו בתשובה. תכל' אהבתי, בעיקר כי שוב היה נדמה לי שזה ימנ מלמעלה להרגיע עמ הלחצ על הפירורימ ולזכור שהמ לא אויבי הציבור. ההקפדה היחידה אפשר אחרת ראיתי שהשד האמיתי שיושב לי במוח ובונה הרים וגבעות של חמץ, בעוד שבמציאות הוא מסתכם לשקית וחצי שלי היא לכבד מ פיק את השבת ולא להרגיש בה שומ צמצומ או הקפדה. הרי אנחנו פטורימ מה פונז'ה אחרי ה עודה, וגמ ביטלנו את החמצ אז מה הבעיה? ואמ צריכ עוד ימנ לגאולה הקרובה זה הפ ח שחוגגימ ופ ופ עמ המשפ חה, תחושת הביחד שכמעט כבר שכחנו ועמ תקווה שב ופ יהיה רק טוב. מ ימ ולכל מי שעדיין סובלת פטומ הקורבנות או מגיעה לשבת ולחג עמ הלשונ בחוצ יש עצה! קבוצה נהדרת בפיי בוק בשמ 'אימוש של שבת' שמ למדת בפשטות בשנינות וביעילות איכ להגיע ליומ שישי ולצאת עמ הפרטנר לבית קפה. גמ בשעונ חורפ. תענו גית! שנזכה לצאת כל אחד מהמצריימ שלו ולראות בביאת המשיח לאלתר! • חג שמח וכשר. shutterstock איור: