שביעי

י ש י פ ר י ד מ ן דינה הזו: אויבימ קרובימ ורחוקימ, שמבק שימ לחבל ולפגוע בחלקת אלוקימ הקטנה הזו. המ לא יצליחו. אבל המ יודעימ לערער את היציבות שח רה ממילא במקומ הזה. ולכנ חובתנו בימימ אלה, בחודש אייר היקר מפז, חודש שמחה לישראל, היא להתעקש ללמוד ולהכיר את התהליכ הגדול והארוכ. חובתנו לזהות תהליכימ באמת, לא תהליכימ קצרימ, מקוטעימ, מהונד ימ ומגמתיימ, אלא את ה יפור המלא מתחילתו עד לנקודה בה אנו נמ צאימ. וזהו יפור נהדר, יפור נפלא, מלא אור ותקווה והתעצמות. זה יפור שראוי ומתבקש להגיד הלל עמ ברכה ולשבת עמ אחימ וחברימ ול עוד עודת מצווה. "יאמרו גאולי השמ אשר גאלמ מיד צר. ומארצות קבצמ ממזרח וממערב מצפונ ומימ". וראוי ומבורכ ל פר ולהכיר את מחוללי הפרקימ החדשימ בתולדות עמנו, מגש הכ פ, שכתבו אותו בזיעת אפמ ודממ. ומי ייתנ ונזכה, אנו וילדינו, לכתוב פרקימ חדשימ ומופלאימ ב פר של העמ • העתיק בתבל. "כל שכן יום ה' ויום כ"ח אייר שהנ בהמ היה כפול, הצלה ממיתה לחיימ, וכנ: בראשונ, הקמת המדינה, ובשני, הש למת כיבוש ארצ ישראל ולבה ירושלימ מקומ המקדש, ויש במאורעות גדולימ אלה משומ מפנה כביר בחיי העמ כולו בארצ ובתפוצות, ולכנ, יומ ה' באייר, וכנ כ"ח בו, ראויימ לקבעמ לימי הלל והודיה להשמ על כי גבר עלינו ח דו, וכנ לימי משתה ושמחה לדורות עולמ" )הרב חיימ דוד הלוי, רבה של ת"א-יפו וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל(. ישנמ תהליכימ שאי אפשר לעצור אותמ. אפשר לעכב, אפשר לקלקל, בהחלט אפשר ל בכ. אבל תהליכי עומק עוצמתיימ אי אפשר לעצור. שיבת עמ ישראל לאר צו, הקמת המדינה, הפרחתה ובניינה, זהו תהליכ מרתק, הי טורי, עקבי ובלתי ניתנ לעצירה. בדרשה של ראש ישיבת המקו בלימ 'החיימ והשלומ', הרב מרדכי עטייה, ערב מלחמת ששת הימימ, הוא קבע כי ברור לו שתפרוצ "מלחמה גדולה" מול הערבימ. ברור היה לו שננצח בה, והיה לו ברור שנחזיר לידינו את ירושלימ. ה יבה לככ היא שאותמ חיילימ שלחמו בששת הימימ נולדו בישראל בימי הקמתה והגיעו לצבא כ"בני חורינ". ועל כנ, קבע המקובל, זהו תהליכ שאי אפשר לעצור אותו. אבל, לצערנו, אנחנו מתקשימ לראות את התמונה הכללית המבשרת ואומרת: "הר חיבי מקומ אהלכ, קבלי בנייכ ובנותייכ". אנחנו עו קימ במועקות היומיומיות; אנ חנו לא עו קימ בתהליכ העומק ההי טורי, פורצ הדרכ, אלא דווקא באמירות הנבובות של 'מזהי תהליכימ' מכל הצדדימ העו קימ בפלגנות כמשנה פוליטית. הת ביכ הפוליטי כופה עלינו כע ומ תיחות. כולמ יורדימ על כולמ. כל אחד מכריז 'איני יכול עוד' ומ ובב את הגב לחברו. כל אחד עמ ה'רק לא' שלו, ורק הוא כנ וההוא לא. לא זכינו לממשלה יציבה כבר שנתיימ. אנחנו רצימ מבחירות לבחירות, שבהנ הש עימ הולכימ ומתחדדימ. עו קימ בהשמצות, בהשפלות ובהקטנת יריבימ. ובנו פ לכל הטוב הזה, היה לנו פה נגיפ קטלני שהשבית את המדינה. חר דנו לשלומ בינו ו בתותינו. התבודדנו. ניתקנו מגע מהמשפחה הקרובה והמור חבת. נתקענו עמ הילדימ המתוקימ )אבל כמה רעש המ יודעימ לייצר( בבית. עברנו לזומ. רבימ מאיתנו איבדו את פרנ תמ. אחרימ יצאו לחל"ת. העולמ היציב והברור התהפכ עלינו. היה קשה ומעיק. והפילוג החברתי והפוליטי, והחרדה הב ריאותית, לוו במה שתמיד מלווה את המ חובתנו להתעקש ללמוד ולהכיר את התהליך הגדול והארוך, את הסיפור המלא מתחילתו עד לנקודה בה אנו נמצאים. וזהו סיפור נהדר, סיפור נפלא, מלא אור ותקווה והתעצמות מזהה תהליכים 90 צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 14.04.21 ערב יום העצמאות תשפ"א | 434 גיליון שביעי | 4