שביעי

שר ו ן ר ו ט ר 14.04.21 ערב יום העצמאות תשפ"א | 434 גיליון שביעי | 6 sharonroter@gmail.com ……… "ילדימ מכירים את האמרה: קטנימ צרות קטנות. ילדימ גדולימ צרות גדולות"?. אני לא בטוחה שאני לגמ רי מ כימה כי לכל גיל יש את הצרות שלו. אבל בכל זאת יש אמת בדברימ, לא מפאת גיל הילדימ, אלא דווקא בדרכ התייח ותמ של ההורימ. ההתמודדות עמ הגילאימ הקטנימ היא בעיקר טכנית ו יזיפית: לרדופ, לשמור, להחליפ טיטול, לקומ בלילה. אבל מה יח ית פשוט בגיל הזה? השליטה בידיימ שלנו. אמנמ בדורנו קצת התבלבלנו, ול פעמימ אנחנו נוטימ לתת להמ את השליטה )למשל שאלות ב גנונ: "אתה מוכנ ללכת ל בתא היומ או לא?". פעמ, פשוט היו תו קעימ אצל בתא בלי לעדכנ מראש(, ובכל זאת, בגדול, אנחנו מחליטימ עליהמ. כשהמ גדלימ היוצרות מתהפכות. זה הרבה יותר קל בקטע הפיזי. יעני, "חיו ותנו לחיות", אבל במנטלי זה מה זה קשה. עמ עצמאותמ אנחנו מאבדימ את השליטה האב ולוטית. גדלתי בבית חילוני למהדרינ, ולמרות שלבנותיי נדמה שהייתי חופשיה ללבוש מה שבא לי, לאכול ולה תובב איפה שרציתי, עדיינ זכורה לי תחושה של הג בלת חופש רצינית. בנעוריי נאבקתי עמ אמי על השליטה בחיי וזכורה לי תחו שה חזקה של זלזול וחו ר כבוד כאילו היא לא ומכת עליי ורק רוצה להחליט בשבילי. בדיעבד אני יודעת שהיא דאגה. וואלה היה על מה. העולמ שבחוצ מלא ב כנות ואמנמ ידעתי משהו עליו, אבל בעיקר חשבתי שאני מ פיק בוגרת, יודעת ויכולה, ובשילוב עמ תמימותי, זה היה עלול להיות מתכונ לצרות. אני זוכרת לצערי או לשמחתי, את התקופה הזו על בשרי, והיא משפיעה כיומ על ההחלטותי מול בנותיי. הפלא הגדול מבחינתי זה שהבנות שלי לא מו רדות רק בשליטה שלנו ההורימ, אלא רצוננ לעצמאות נוכח ופועמ גמ מול הדרכ שבחרנו: דרכ המצוות ועבודת ה'. עוד לפני שהיו לי ילדות בגיל הזה, כשהתוודעתי להתמודדיות של חברימ עמ הילדימ המתבגרימ שלהמ הייתי בהלמ מככ שהמרד הורחב גמ להורה השלישי - אבינו שבשמיימ. לפני כמה שנימ יצא רטו של מרדכי ורדי 'אור חוזר' על הדור השני של חוזרימ בתשובה, קרי היל דימ שלנו. זכור לי משפט חזק מצד אחד הבנימ: "אנחנו בלי הגדרה. אינ לנו את האורות של התשובה והרצונ החזק ללכת בדרכ, ומהצד השני אנחנו גמ לא ממש יכולימ לחיות בלי הקב"ה ו תמ ללכת לכייפ באיזה בר. אנחנו לא פה ולא פה". אני מניחה שה טייה מהדרכ קיימת בכל המגזרימ, אבל אצל החוזרימ בתשובה היא מורכבת במיוחד. אנחנו ההורימ מרגישימ שעשינו שינוי מהותי לא רק בשבילנו, אלא גמ ובעיקר לשושלות שלנו. והנה הילדימ גדלימ ורוצימ עצמאות, רוצימ לבחור לעצממ את הדרכ. האמונה קיימת והיא ב י ית, אבל חוצ מזה זה מרגיש כאילו המ צריכימ להתחיל הכל מחדש. הקושי הגדול כהורה הוא לתת להמ את המקומ הזה. לתת להמ את התחושה מלחמת השחרור הפלא הגדול מבחינתי זה שהבנות שלי לא מורדות רק בשליטה שלנו ההורים, אלא רצונן לעצמאות נוכח ופועם גם מול הדרך שבחרנו שאני זכיתי לה: שבחרתי ואני ממשיכה לבחור, בלי כפייה, לא כי צריכ, כי אני רוצה, אוהבת ומוכנה. אני רוצה לתת לילדיי לעופ על ה' והתורה, לאהוב את היהדות כמו שאני אוהבת אותה. וזו חכמה לא קטנה שדורשת כל רגע מחדש לנשומ עמוק ולשחרר. לילדי תחושה שאני אני רוצה לתת מכבדת אותמ. להגיע איתמ לה כמות מתוכ שיח אמיתי. לתת להמ את כל הת מונה כדי שיוכלו לבחור. וגמ אמ יפלו אני מתפללת שזה יהיה בקטנ וברחמימ. רק בשביל ללמוד. אני מזכירה לעצמי שהמ ילדימ טובימ ושנתתי את כל הב י כדי שיעשו את ההחלטות הנכונות. נותר רק לחתומ על מגילת העצמאות שיזכו להרגיש גמ את האור. ושלא נעמוד • בנ יונות קשימ ח"ו. חג עצמאות שמח. shutterstock איור: