שביעי

30.04.21 | י"ח באייר תשפ"א | 436 גיליון שביעי | 6 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… פר ברור לי שאני אשכנזיה אק לנ עמ כל התו פות ותופעות הלוואי. לא אגיד 'פולניה' כי זה כבר מושג שהתרחב גמ לנשימ מרוקאיות, תימניות, הונגריות ובאשר הנ. כולנו נושאות תכונות פולניות, אבל לא כנ את הגנ האשכנזי. במה מתבטא הגנ האשכנזי? בעיקר ב וג של קרירות נפשית ופיזית, וגמ בעור לבנ שאינ אצלו חיה כזו: שיזופ )אדמומיות עמ נמשימ זה לא נחשב(. אני לא כל ככ גאה בזה, אבל פעמימ יוצא שאחד הילדימ מבקש: "אמא אפשר חי בוק?" ואני עונה: "לא! תבקש מאבא או מאחותכ". במקרה היותר טוב אני מעני קה את החיבוק אבל הוא כה רפוי ופר ווה, שאינני בטוחה שהוא ראוי להיקרא ככ. לעומת זאת, כשאני רואה אמהות פרדיות מחבקות את ילדיהנ עד שהנ נחנקימ אני מזדעזעת ומקנאה באחת. אינ אצלי את מגוונ ביטויי החיבה הש גורימ בישראל: "כפרה, חיימי, נשמה" ואמ יצא לי בטעות, הילדימ י תכלו עליי כאילו נפלתי מהירח. אני לא יודעת למה אבל קשה לי להוציא פרגונימ מהפה. משומ מה זה מרגיש לי מאולצ אפילו שאני באמת חושבת ככה, אבל עד שזה בא לצאת זה נשמע מגומגמ ובטונ לא אמינ: "אאאאא.. אני אוהבת אותכ... מאמי…". אמ כבר, אני מעדיפה לכתוב את זה בהודעה עמ מלא אימוג'ימ או להגיד באנגלית, זה הרבה יותר קל וזורמ. אבל, למרות שהשכלתי להתחתנ עמ מרוקאי כדי לאזנ )נכונ יש מגרעות, הוא בקושי עושה כלימ, אבל חיבוקימ יש מכל הלב( ה ימנ הבוהק לאשכנ זיותי הוא: חו ר התחברות להילולות ולקברי צדיקימ. זה לא שאני לא מאמינה, זה לא שאני לא מכבדת, זה לא שאני לא אוהבת ויונקת מתורתמ, אני פשוט לא מאלו שעפות על הילולות. וזה הרגע להודות שמעולמ לא הייתי בל"ג בעומר בציונ של רבי שמעונ בר יוחאי. יש מצב שהרבה מכמ לא היו, אבל לחוזרימ בתשובה זו די תחנת חובה בדרכ, ואני מרגישה לוקה בח ר, תלמידה נכשלת, העיפרונ לא הכי מחודד וכו'. שמקשה אולי זו הסנוביות שלי עמ הקטע ההמוני, אולי כי אני מפחדת שכולמ יהיו ב'אורות' ורק אני ארגיש לא שייכת, אולי אני פשוט לא מבינה את הקטע, ואולי זו הקושי ב'לפתוח את הלב'. יש לי לא מעט חברות שזה הכיפ שלהנ, שממלא אותנ בחיות, חי בור, באהבה ואמונה. אני מקנאה בהנ, בקשר הישיר עמ הצדיק שבאמת מתב טא בחייהנ, לא רק בקטע שכלתני, אלא בעומק הנשמה והלב. אני יודע שצדיקימ במיתתמ נחשבימ חיימ. יודעת את זה ויש לי גמ הוכחות בשטח: לפני כמה שנימ חברה שלי שהתה בצפונ בוילה עמ בריכה עמ המשפחה. המ השתכשכו עמ חברימ במימ, והבת שלה שהיתה מחוצ לבריכה התכופפה לקחת משהו מהמימ ואפ אחד לא שמע אותה נופלת והיא טבעה. כשהמ שמו לב היה כבר מאוחר מדי. האמא זעקה "שמע ישראל" וקרעה את בגדה. זה היה ברור יא רבי שמעון זה הרגע להודות שמעולם לא הייתי בל"ג בעומר בציון של רבי שמעון בר יוחאי. לחוזרים בתשובה זו די תחנת חובה בדרך, ואני מרגישה לוקה בחסר שזה ה ופ. אבל החברה שלה, אישה עמ לב נדיר שמחוברת לצדיקימ בוורידימ, משכה את הילדה בכוחות על טבעיימ מהמימ והתחילה לזעוק לרבי שמעונ בר יוחאי שיציל את הילדה. תוכ כדי היא שמעה אותו מדבר אליה ומכוונ אותה להפוכ את הילדה, להכות בה בחזה, ואחרי כמה רגעימ הילדה החלה להקיא מימ והיא חזרה מנ המתימ. זה נשמע לכמ אולי הזוי, אבל לנו, ששמענו את ה י פור מעדות ראשונה - ברור שזה היה נ בזכותו של רבי שמעונ בר יוחאי, ושזכינו לראות תחיית המתימ בדור הזה. שראוי ל מוכ לכבוד רבי שמעון עליו בשעת הדחק, ולכבוד כל הצדיקימ האמיתיימ, ולכבוד פר ומ הנ : שנזכה לחבר ולהתחבר לנשמות הצדיקימ וש זכותמ תגנ עלינו. נו, ב ופ יצאתי קצת פחות אשכנזיה. מוקדש בכבוד ובאהבה • לכל האשכנזימ באשר המ. 90 צילום: שלומי כהן, פלאש