שביעי

ב שירו של דנ אלמגור, 'שיר החומות', לוחמ השומר על ירושלימ מתאר את זיכרו נותיו כילד בכיתה שלמד "לדקלמ על חומותייכ". כשינקי נייהוז, יו י חיונ ואהרונ אטינגר מפזמימ את השיר המפור מ, המי לימ מקבלות משמעות חזקה ומ ציאותית הרבה יותר, כיאה לירוש למימ ששיחררו במו ידיהמ ורגליהמ את העיר במלחמת ששת הימימ. ”לפני מלחמת העולמ השנייה הייתי ילד קטנ. אחריה למדתי קצת על ארצ ישראל , על המחתרות והקרבות בארצ", מ פר נייהוז, בנ , שנולד בצ'כו לובקיה היישר 82 לזוועות השואה. בגיל צעיר הוא ואחיו הבכור נאלצו להיפרד מהוריהמ, ובמהרה מצאו את עצממ במחנות השמדה, מנ ימ להימלט מאימת הנאצימ. "היינו אמורימ להישלח ברכבת לאושוויצ, אבל ברגע האחרונ נלקחנו למקומ אחר, וככ ניצלנו". בגיל עשר עלו האחימ נייהוז לעיר שתהפוכ להיות חלק בלתי נפרד מהפרק השני של חייו. "לפני שהגענו לירו שלימ, דימיינו אותה כמקומ עתיק. כשבאנו עמ האוטובו , ראינו את ליפתא ושאלנו באכזבה, 'זו ירו שלימ?'. בהתחלה לא הבנו שחלק מהעיר בכלל לא בשליטת ישראל, אבל התרגשנו מזה ששוטרימ יהודימ מכוונימ את התנועה. מבחינתנו זה היה חידוש בלתי נתפ ". כשהתגיי לנח"ל הכיר ינקי את מי שהפכ לאחד מחבריו הטובימ, אהרונ אטינגר )כיומ (, דור שביעי 82 בנ בארצ, שנו "בהר הבית היה שקט". כוחות צה"ל בעיר העתיקה צילום: באדיבות משפחת נייהוז 90 צילום: יונתן זינדל, פלאש "כשקיבלנו את הפקודה לפרוץ פנימה לשער האריות, ספגנו אש מעמדות ירדניות, וירינו בחזרה לכיוון החומות. כל מה שחשבתי היה למלא אחר הפקודה, לרוץ פנימה וכמובן להישאר בחיים" 17 | 07.05.21 | כ"ה בחשון תשפ"א | 437 גיליון שביעי