שביעי

לד בירושלימ ומעיד כי "אני זוכר שטיילתי כילד קטנ בעיר העתיקה, בכותל ובנחל קדרונ, עוד בימי המנדט הבריטי. אני זוכר לצערי גמ את שיירת הפליטימ היהודימ, שברחו מבתיהמ או גורשו עמ הפקלאות על הגב לאחר כיבוש מזרח העיר במלחמת העצמאות, כאילו זה אירע היומ". ככל שהתבגר, אטינגר החל לחלומ ולהרהר על היומ שבו יעלה על מדי זית ויילחמ על המקומות שבהמ נהג לטייל כילד. "היינו עולימ על הר ציונ ומשקיפימ משמ לכיוונ העיר העתיקה, שכבר לא הייתה בידינו". אף אחד לא הכיר את הדרך , נולד בבולגריה, שנה 83 חיונ, בנ לפני פרוצ מלחמת העולמ השנייה. בגיל עשר עלה ארצה, וחווה את שלהי תקופת המנדט. שמונה שנימ לאחר של חיל הש 7 מכנ התגיי לחטיבה ריונ, ולחמ במבצע יני כנהג טנק. עמ שחרורו, גוי למילואימ בפ לוגת השריונ ה ודית של ירושלימ. 50- מדובר בפלוגה שהוקמה בשנות ה למקרה שיפרוצ עימות צבאי עמ היר דנימ באזור. "הפלוגה התחילה להת והמ"פ נדרש לגיי רק 1958- גבש ב שריונרימ מירושלימ. הטנקימ שלנו היו מוחבאימ בב י שנלר, ובכל פעמ שהייתה מתיחות או ששיירה עלתה לי רושלימ, הוקפצנו מהבתימ והיינו מח כימ בכוננות על בגדימ אזרחיימ להק פצה. שירתנו כשלושה חודשימ בשנה". כעבור תשע שנימ הגיע יומ הפקודה, כשהוא וחבריו תופ ימ כוננות. הפלוגה תוגברה ביחידת שריונ נו פת, וחולקה לשניימ. כוח המ"פ נשלח לאזור ארמונ הנציב, וכוח של גנו היה תחת פיקודה של חטיבת הצנחנימ באזור בית ה פר לשוטרימ ושוכנת שייח' ג'ראח. "אני הייתי בכוח שנע לגבעת הת חמושת", מתאר חיונ. "האש הופנתה לכיוונ בית ה פר לשוטרימ. ירינו מאות פגזימ, ואפ אחד לא ידע שגבעת התחמושת נכבשה על ידי הליגיונרימ. כשזה נודע, הכווינו אותנו לשמ. כב שנו את הגבעה ואז ניתנ האות לצנח נימ להיכנ ". לאחר שעות של לחימה קשה ועקו בה מדמ, שכללה אבידות רבות, קיבלו לוחמי פלוגת השריונ ה ודית פקודה לשוב לגבעה כדי ל ייע לצנחנימ. עמ הגעת הטנקימ למתחמ, נ וגו לוחמי הליגיונ הירדני והקרב הוכרע. זמנ קצר לפני פרוצ הקרבות בירו שלימ, נייהוז ואטינגר, שגוי ו כאנשי של הצנחנימ, 80 מילואימ לחטיבה התכוננו לצניחה ב יני. "היינו אמו רימ להגיע לאל עריש", נזכר ינקי. "קיפלנו את המצנחימ ביומ שפרצה המלחמה, ופתאומ הודיעו לנו שאנ חנו עולימ לירושלימ". לדבריו, בזמנ אמת הוא לא הרגיש כי הוא עומד בפני אירוע הי טורי. "מ ביב ראינו את הגדודימ שכבר נכנ ו ללחימה, וראינו אלונקות עמ פצועימ מהצנחנימ". אהרונ, מצידו, חווה תחושות מעט שונות. "כשהודיעו לנו שבמקומ לצ נוח ב יני, אנחנו עוברימ לירושלימ - הבנתי שמשהו גדול עומד להתרחש. היינו כבר בשדה התעופה בדרכ לאל עריש, ובמקומ לעלות על המטו ימ, עלינו על אוטובו ימ לירושלימ". כשהאוטובו ימ נכנ ו לבירה, נת בקשו השניימ, כתושבי העיר, להוביל את כלי הרכב לכיוונ אזור הלחימה. "אפ אחד לא הכיר את הדרכ", אומר נייהוז. "הקצינ שלנו ידע שאני ירוש למי, וביקש שאוביל את האוטובו לשער מנדלבאומ, שהיה הגבול "אני זוכר את שיירת הפליטים היהודים, שברחו או גורשו עם הפקלאות על הגב לאחר כיבוש מזרח .1948- ירושלים ב היינו עולים על הר ציון ומשקיפים לכיוון העיר העתיקה שלא הייתה בידינו" צילום: לע"מ זיכרון ילדות עגום. ירושלים מרחוק 07.05.21 | כ"ה באייר תשפ"א | 437 גיליון שביעי | 18