שביעי

07.05.21 | כ"ה באייר תשפ"א | 437 גיליון שביעי | 30 "התחושות היו קשות, אבל הדברים מובנים לנו". הרב אשלג צילום: בצלאל רום שמחה שהפכה לעצב. ליל ל"ג בעומר במירון, לפני האסון כתב באתר 'המחדש', מעיד: "כל השבת היו התא פויות בשביל ר' דב, שבו הא ונ התרחש. פראמדיקימ של מד"א ואיחוד הצלה עמדו ו יפרו הלוכ ושוב את מה שקרה, והמאות שהיו שמ לא עיכלו את המצב הנורא. !', המ זעקו. 'זה לא נתפ !', נש 45' מעו יבבות חנוקות מדי פעמ". והאווירה מ ביב הייתה בהתאמ,  מנ ה תמ. "לאורכ כל השבת אנשימ התפללו בציונ, והייתה תחושה קשה באוויר. מדי פעמ שמענו קריאת 'אחינו כל בית ישראל' של יהודי ש יימ פר תהילימ לרפואת הפצועימ". רבימ מהנוכחימ נמנעו מלפקוד את מטת המוות במהלכ השבת. "אני הגעתי לשמ במוצ"ש, ומישהו כבר ה פיק להדליק נרות לזכר הנ פימ", מ פר יצהרי. "ביומ שישי עוד היו קרנימ ואנשימ שבאו, וגמ היה אחד שבירכ 'ברוכ שעשה לי נ במקומ הזה'. אבל אחרי צאת השבת, אנשימ פשוט הגיעו, נעמדו ושתקו". איכ נראו התפילות בשבת?  "בערב שבת התפללתי בציונ במ ניינ ח ידי. הח ידימ נוהגימ לה גיד את מזמור 'הודו להשמ כי טוב' לפני מנחה, ופתאומ כל פ וק קיבל משמעות וכוונה מיוחדות. חיפשתי מקומ שקט שבו אוכל לומר שיר השירימ, ומצאתי את עצמי כמה מטרימ מהירידה שבה אירע הא ונ. "אתה יושב שמ, ופתאומ פ וקימ כמו 'דודי ירד לגנו... ללקוט שו שנימ' מקבלימ משמעות אקטואלית. ועדיינ, היה לי חשוב להמשיכ ולה גיד באמונה שלמה ש'חיכו ממתקימ וכולו מחמדימ - זה דודי וזה רעי'. זה המשיכ אחר ככ גמ בלכה דודי ואנא בכח. ב פירת העומר, כשאמרו את הפ וק 'ואומר לכ בדמייכ חיי' היו צעקות בציונ. כנראה הרבה עשו את הקישור הזה". האווירה הקשה נמשכה גמ בתפי לת שחרית של שבת, למחרת בבוקר. "כמעט בכל המ ניינימ היו אנשימ שבירכו 'הגומל' בעלייה לתו רה", מעיד יצהרי. "הא ונ היה נוכח כל הזמנ, אבל הייתה גמ שמחת שבת, כי א ור לנהוג מנהגי אב לות בפרה יה. לאחד נפלט שהוא הכיר את ידידיה פוגל ז"ל, ואז השתררה שתי קה, כי לא רצינו לפתח את הנושא בשבת". העברתמ שמ  שבת שלמה מבלי לדבר על הא ונ ועל הקורבנות? "היו דיונימ בינ האנשימ מה באמת צריכ להיות היח לזה. אחד אמר לי שכ תוב שאמ אחד ההורימ של החתנ או הכלה נפטר באמצע חתונה, ממשיכימ את החתונה כרגיל. וכידוע, 'הילולא' בארמית משמעותה חתונה. ואני אמר תי: נניח שממשיכימ את החתונה, אבל איכ החתנ מרגיש? במחשבות, האירוע ללא פק היה קיימ. ואמנמ אבלות בפרה יה א ורה, ואני לא בא להגיד אמ מותר או לא, אבל רואימ שגמ ההלכה מכירה במציאות של אבלות בצנעה". יושב לידי נס מהלך "התחושות היו קשות מאוד, אבל הדברימ מובנימ לנו", אומר הרב שמחה אשלג, נכדו של 'בעל ה ו למ', שהשתתפ בשבת במירונ. "בשבת קודש א ור להתאבל, למרות שהנושא כאוב. אנחנו לא מערערימ אחרי מידותיו של הקדוש ברוכ הוא, וצריכימ לעשות חשבונ נפש בבחינת 'נחפשה דרכינו ונחקורה, ונשו בה עד השמ'. בתיקוני הזוהר כתוב: ביזה, חרב, הרג ועניות ואבדונ באימ לעולמ בגלל שלא רוצימ ללמוד את הזוהר הקדוש. אנחנו צריכימ לחשוב למה זה קרה, כדי שלא נגיע למצבימ כאלו באופנימ אחרימ, ומה אפשר לעשות כדי למנוע חורבנ נו פ. "אנחנו באימ לרשב"י ושרימ 'תו רתו מגנה עלינו', אבל בשנה שעברה הוא העיפ אותנו משמ. השנה עוד איפשר לנו להגיע קצת, ואז נתנ לנו טירת לחי מצלצלת, אז למה מחכימ עוד? אחרי מלחמת העולמ הראשונה, בא שלי רצ לגדולי ישראל בפולינ ואמר להמ: 'תורו לתלמידיכמ ללמוד את הזוהר הקדוש כדי למנוע חורבנ'. כל אלה שלא אמרו לתלמי דימ ללמוד את הזוהר, לא יכולימ להגיד 'ידינו לא שפכו את הדמ הזה'". בצאת השבת, א פו מאות אוטובו ימ את הנוכחימ. "בנ יעה ישב לידי בחור, והוא יפר לי שהוא שכב שמ, וניצל בני י ני ימ", משתפ יצהרי. "הרבה מחשבות תו פ ות אותכ אחרי שאתה שומע מגופ ראשונ מה קרה שמ, בתופת הזאת. אתה קולט שיושב לידכ נ • מהלכ". בהר נשארו בעיקר משפחות ששכרו צימרים או בנו אוהלים ביער. רציתי לברוח מהמקום, אבל בדיעבד טוב שנשארתי. השבת עזרה להטמיע את הדברים, לעכל אותם. חבר שלי אמר 'אם כבר להיות עצובים, אז עם רשב"י' 90 צילום: דוד כהן, פלאש אסון מירון