שביעי

14.05.21 | ערב שבועות תשפ"א | 438 גיליון שביעי | 10 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… נפתלי ז"ל ברח מפולינ סבא שלי רגע אחד לפני שהשערימ נ גרו במלח מת העולמ השניה. הוא עלה על האונייה הראשונה שמצא, זו שהפליגה לארגנ טינה, ועמ קצת כ פ ב וליה התחיל את דרכו בארצ לא מוכרת. בפרוור נידח הוא פגש את בתי אירמה ז"ל, ונישא לה. באותו פרוור לא היתה קהילה יהודית או רב, לכנ רק כשאמי היתה בת שש הוריה נ עו לעיר הגדולה והתחתנו בח תונה יהודית ו בתי התגיירה. כשאמא - צ'רנה קלרה, שגדלה כיהודיה לכל דבר, הרגישה כי ופימ לעלות לארצ ישראל, היא הגיעה לפה במ גרת מכונ למדריכימ. שמ היא פגשה המ החליטו להינשא. 18 את אבי ובגיל אמי הצעירה והתמימה ישבה מול הרשמ ברבנות והרגישה שהיא יושבת מול נציג האלוקימ בכבודו ובעצמו: "יהודייה?", שאל. "כנ", ענתה. "אמכ יהודייה?", המשיכ. "כנ". "מלידה?" "לא", ענתה נחרצות ולא הי ו , מבלי לדעת שתשובתה תחרוצ את גור לה ותחל מ ע של בירור יהדותה שיארכ עוד שנימ רבות. לא עזרה הכתובה של הוריה שמאחוריה נכתב תאריכ הגיור שלה כילדה בארנטינה, והיא נאלצה לעבור תהליכ גיור לפני חתונתה, שב ופו טבלה וניתנ לה השמ תמר. נולדימ שלושה השנים עוברות, ילדימ, מתרגלימ לחיימ בישראל, מקי מימ ע ק, נופלימ, קמימ. אמא מתחילה קריירה כאומנית, אבל משהו לא שלמ והחור שבלב לא מניח. הוריי מתגרשימ ואמא יוצאת שוב למ ע שב ופו היא מו צאת את אלוקי היהודימ וחוזרת בתשובה. כבר כתבתי לא מעט על תקופת החיפוש של אמא כשקרע עמוק הפריד בינינו, ואפ יצאנו במופע משותפ המ פר את יפורינו. כידוע, תהליכ הגיור אינו מ תיימ בט בילה אלא מחייב לקיימ אורכ חיימ של שמירת מצוות. כאדמ שהולכ עמ האמת עד ה ופ ובלי פשרות אמא לא יכלה לדלג על העובדה שהמצוות לא הגיעו מיד אחרי הגיור, ובעצתו של רב גדול היא מוצאת את את עצמה מקיימת שוב תהליכ גיור מחדש - בפעמ השלישית בחייה. עוברות עוד כמה שנימ, אני חוזרת בתשובה, מתחתנת, ונולדות הבנות. אמא מרגישה שבירור היהדות טרמ ה תיימ. במהלכ אמיצ וקצת מפחיד היא ניגשת לבית דינ רבני עמ שלושה דיינימ ומבקשת לברר האמ ילדיה יהודיימ? הרי כשנולדנו היא לא קיימה מצוות, ואולי הגיור אינו תופ וגמ אנחנו וילדינו חייבימ לעבור תהליכ כזה? הדיינימ שואלימ הרבה שאלות, אבל השאלה המרכזית והרת הגורל היא: האמ הרגשת בלבכ יהודיה? אמא עונה ללא הי ו : "כנ". הרי כבר כשגדלה הרגישה מאה אחוז יהודיה: למדה בבית פר יהודי, בתנועת נוער, קיימה את החגימ וחלמה על ישראל, ורק הרשמ ברבנות הטיל את ה פק. אמא תמיד ידעה שהיא יהודייה, רק לקח לה זמנ להגיע למלוא הפוטנציאל והמימוש, והרי הדרכ עוד נמשכת. הרבנימ קבעו פה אחד שהילדימ, קרי מסע היהדות של אמא הדיינים שואלים הרבה שאלות, אבל השאלה המרכזית והרת הגורל היא: האם הרגשת בלבך יהודיה? אמא עונה ללא היסוס: "כן" אנחנו, נולדנו יהודימ. אמא התעקשה לה יר את ה פק אחת ולתמיד. היא היתה חייבת להמחיש במציאות ולתפו את הרוח: היא הרימה כיפה כחולה שהיתה על השולחנ ושאלה את הדיינימ: "הכיפה הזו כחולה?" המ ענו: "כנ" והיא המשיכה: "כמו שאתמ מ כימימ ללא עוררינ שהכיפה הזו כחולה, ככ ניתנ לומר שילדיי יהודימ?" והמ ענו: "כנ". של בכך תם בירור היהדות אמא, תמ ולא נשלמ, כי כשנולד בני הראשונ, שוב עלתה השאלה לפני הב רית "האמ הילד בוודאות יהודי?". או אז, אמא שלפה את המ מכ מבית הדינ הרבני וככ ופ ופ נ תמ הגולל. ארבעה דורות - עובד, בועז, ישי ודוד… ולהבדיל, בתא שלי, אמא שלי, אני וילדיי. והכל התחיל מכוונת הלב… שנזכה לשמוח, להוקיר, להעריכ ולאהוב בכל הלב את יהדותינו. • חג שבועות שמח.