שביעי

21.05.21 | י' בסיון תשפ"א | 439 גיליון שביעי | 6 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… נכתב עדיינ תחת איומי הטור הזה האזעקות והטילימ. לא מעט ר י ימ נפלו ביבנו בימימ האחרונימ, והבומימ עוד מרעידימ את חלונות ביתי ללא הממ"ד. אחותי שגרה ביפו וחוותה מקרוב קרבות יריות, את הרכב של השכנ בוער ואת הצבא צועד מתחת לחלונה, מעידה כי לתחושתה זו המלחמה הקשה ביותר שחווינו. אבל שומ דבר לא מתקרב למה שעוברימ אחינו היקרימ בלוד, שמבלי להתכוונ הפכתי להיות חלק מהקהילה שלהמ בשכונת 'רמת אשכול' בה לומדימ הבנימ שלי בתלמוד תורה 'מעוז חיימ' שנשרפ בפורענויות. השנה מפאת הקורונה והקושי בה עות, החלטתי למצוא לילדיי מ ג רת במקומ קרוב ונגיש יותר. בגישושי מצאתי את תלמוד התורה הזה שבראשו עומד הרב יחזקאל - איש נעימ הליכות שמיד התחברתי למשנתו. מ תבר שיש לי אינטואיציה לא רעה למקומות לי מוד, כי משהו שמ הרגיש לי מוכר ורצוי. חשבתי שזו האהבה לתורה, ההתלהבות, המתיקות, אבל בדיעבד ה תבר לי שאלו האנשימ החלוצימ - המתנחלימ של לוד. קשה לי לכתוב 'מתנחלימ' כי המי לה הזו מותגה בצורה כה שלילית, אבל תכל לא בצדק. אני אוהבת מתנחלימ, המ עושימ לי את זה: האהבה שלהמ לארצ, מ ירות הנפש, תחושת השליחות, החיבור לתורה ולאדמה, העוז והעדינות. עקב המאורעות האחרונימ ה תבר לי שילדיי לומדימ בבית פר של מתנחלימ אבל במרכז הארצ. כמובנ שלא התנחלנו בלוד. זו עיר יהודית עתיקה מאוד, אבל שכונת רמת אשכול היא שכונה מעורבת, כשהתלמוד תורה גובל בגדר עמ בית פר י ודי ערבי, והמ גד מוכ לבית הכנ ת. ככה חיו שנימ בכיפ - מחמוד ויוני, יהודית ופטימה, והכל היה יופי טופי. עד שבל"ג בעומר האחרונ כשעשינו את המדורה הגדולה של התלמוד תורה התחילו להגיע הרבה ערבימ ולעשות לנו עיניימ, ולא בקטע טוב. כמה ימימ אחר ככ כבר זרקו להמ אבנימ לתוכ חצר בית ה פר, והמנהל צילמ ושלח לכוחות הביטחונ ששתקו בתגובה. ואז זה קרה שוב, ופתאומ קמנו בבוקר למראה הכי תות, פרי הקודש וה ידורימ שרופימ על הרצפה. זה כאב, מאוד, אבל לא כמו מה שקרה אחרי כשכולכמ ודאי יודעימ לפחות על חלק מהמקרימ הקשימ ועל ככ שהתושבימ נאלצו להגנ על עצממ במו ידיהמ ובעזרת מתנדבימ. זה כשפיר אך מה שהכי כואב לי, מתי בקבוצת המשפחה שלי את הקישור לתרומות לתושבי לוד קיבלתי תגובות כמו "לא רק המונ ערבי יצא לרחובות גמ המונ יהודי מתפרע. אמ לתמוכ אז בכל הנפגעימ". או: "אני מאוד מזועזע ממה שקרה לבית ה פר ובתי הכנ ת. אני בעד תמיכה לכל מי שנפגע, יש לי רק בעיה עמ ה'אנחנו ננצח'. הניצחונ היחידי שיכול להיות הוא ניצחונ של חיימ משותפימ". אני מודה, גמ אני הייתי שמ: אכולת תק שורת שמאלנית, דוגלת ב" ימטריה", מר גישה שבגלל שאני "הרוב היהודי" אני חייבת "להתעלות" ולהיות בעד כולמ. אבל וואלה התבגרתי, ועמ כמה שאני לא אוהבת לקחת מתנחלים אהובים בלוד מודה, גם אני הייתי אכולת תקשורת שמאלנית, דוגלת ב"סימטריה", מרגישה שבגלל שאני "הרוב היהודי" אני חייבת "להתעלות" ולהיות בעד כולם. אבל וואלה, התבגרתי חיי אדמ באשר המ, וגמ מגנה כל אלימות אני מבינה שצריכ לבחור צד. במיוחד כשהצד השני שונא אותכ רק כי אתה יהודי. את זה השמאלנימ לא מצליחימ להבינ, ואולי התחושה הזו שאני מכיל את כולמ לא נובעת מרחמימ, אלא דווקא בהפוכ על הפוכ מהתנשאות שגובלת בגזענות. ב ופו של דבר הכל מתחיל ונגמר בעו בדה שאנחנו לא מחוברימ לזהות שלנו. ובככ, מה לעשות, אחינו הערבימ עולימ עלינו ולכנ המ גמ מצליחימ לפגוע. יש קצת חו ר איזונ, ואולי גם בנו כשאחינו בדרומ ובלימ כבר שנימ ממציאות של חו ר שינה, חרדה, של עליית דופק בכל פעמ שאופנוע עובר בכביש. נכונ שכאבנו את כאבמ, אבל לא עשינו ודרשנו מ פיק למענמ. ורק עכשיו, כשאנחנו חווימ על בשרנו את המציאות הזו, אפשר ורצוי לעשות • תשובה ולבקש מהמ " ליחה". 90 צילום: אבשלום שושני, פלאש חומת מגן