שביעי

02.07.21 | כ"ב בתמוז תשפ"א | 445 גיליון שביעי | 10 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… אמ לא שמתמ לב, ונ הקיץ בשיאו דמה שיחד עמ הזיעה, העצבימ בכביש והקורונה שמתעקשת לשמור על מקומה בכותרות, יש לנו גמ לבוש לאומי חדש: 'השורט '. איכ זה נהיה טטו קוו מג ניב שכל אישה ובת )בלי קשר למבנה גופה או למידותיה( מעטרת את גזרתה בחתיכת ג'ינ שהוא גמ לרוב קרוע? ואיכ אני, שפעמ לא שמתי-לב, מוצאת את עצמי נועצת מבטימ מזועזעימ בק נאי השורט , בקניונ או במדרכה? האמ אני מקנאה או שנהייתי פאנטית קנאית? כנראה שניהמ. אכ בעניינ הפאנטיות: אולי זה בגלל שגדלתי בבית שבו הליברליות היתה הדת שלנו. זו ליברליות שעשויה להיות אלימה, עיוורת וחד צדדית כמו שיש היומ בשמאל, בממשלה ובמצעד הגאווה. זו ליברליות שדוגלת בחופש, אבל רק של עצמה ושל דעותיה הליברליות. ליברליות דמיקולו. אבל מה? זה מה זה כיפ להיות ליברל כזה. אתה מלכ העולמ והמדינה. דעותיכ נאורות ומתקדמות. אתה רחומ וחנונ ואוהב את כולמ )חוצ מאלו שלא מ כימימ איתכ(. אתה בעד מדינת כל אזרחיה )בעיקר בעד המוחל שימ. של בני דודינו, פחות מהצד שלנו( ואתה ממש נגד כל גרמ מיליטנטיות. זה כיפ לשבת בבית קפה בתל אביב עמ כל הברנז'ה. להתעלמ )או לבוז( לחרדי שעובר את הכביש ועיניו למד רכה. לקבל את כל התקציבימ והקרנות לאומנות ולקולנוע ולשלוט בתקשורת. זה מ פק וגורמ לכ להרגיש איש טוב מי ודו. וכל אחד שמעז לחשוב אחרת הינו חשוכ ופרימיטיבי, מפר חוק שבג ללו הגענו למצב שהגענו. אבל כשהתבגרתי ויצאתי מרחוב שנ קינ וקפה תמר, הבנתי שהעולמ הוא עגול ומורכב קצת יותר. אז עברתי לצד השני ונהייתי פאנטית חשוכה, כלו מר שומרת הלכה. ואחרי שקולטימ את השקר שחיימ בו, הייתי חייבת לדבוק באמת ולא לעזוב. להשתדל להיות ישר כמו רגל ולכבד את חכמינו שהיו באמת חכמימ וראו את הנולד, כדי שלא יחזור הבלבול ח וחלילה. אכ מה רבה הפתעתי כשדווקא בציבור הדתי ישנמ א פקטימ בהלכה שהמ פחות ברורימ מאליהמ. נכונ, בעניינ שבת אנחנו פל . כשרות? כולמ שומרימ )ב יידר, קיבלתי שחלב נכרי הוא גמ כשר(. אבל צניעות? הו, עד כאנ! פה, מ תבר, העקומה גמישה. וכשזה מגיע למקומ הזה עולימ קולות שונימ. מתחילימ הפלפולימ. ויש גזירות שהציבור אינו יכול לעמוד בהנ, והיומ כבר נהוג שנשימ הולכות עמ מכנ יימ, ול פורט מותר ללבוש טייצ כי זה בגד מיועד, ושירת נשימ זה "נתונ לפרש נות", ומפה לשמ אני עומדת ולא מבינה. כנראה אני שיה תמימה שבאתי לעולמ כמ באהבה, ומוכנה לקבל את הכל כמ קשה ולא להקשות גמ אמ לא מתאימ לי וגמ אמ ההגיונ שמאחורי הדברימ אינו ברור, כי אני יודעת שזו הדרכ הנכונה, והכל נכלל בחבילה. אז איכ זה שבשבוע שעבר כשהיינו היזהרו מזיופים אשמח שתסבירו לי, איך זה שיש דברים בהלכה שקצת קשים לנו, ואז אפשר למצוא מיליון תירוצים כדי שזה ישמע יותר ליברלי, נאור ומתקדם? ואיך זה שבלי להתכוון חזרתי לשנקין? בקמפינג בכנרת ראיתי את הנוער הדתי לאומי שלנו, עמ השורט ובגדי הימ בדיוק כמו אחינו החילונימ, בנימ ובנות ביחד באוהלימ ובמימ? ושאלתי את בנו תיי והנ לא הבינו למה אני תמיד חייבת לעשות יפור מכל דבר: "אמא אנחנו לא חרדימ. תתקדמי…". והיחידי שצעק "המלכ הוא עירומ" היה בנ החמש שלי שהתלבלבל אל מול המראות הלא צנו עימ: "אמא, נכונ שזה לא צנוע ככה בלי כלומ?" כי אולי אז אשמח שתסבירו לי, פ פ תי משהו, איכ זה שיש דברימ בה לכה שקצת יותר קשימ לנו, ואז אפשר למצוא מיליונ תירוצימ כדי שזה ישמע יותר טוב, ליברלי, קו מופוליטי, חופ שי, נאור ומתקדמ? ואיכ זה שבלי להת • כוונ חזרתי לשנקינ? shutterstock איור: