שביעי

אור רייכרט תרב ו ת 'סעודת מסורת', שהתקיימה בשבוע שעבר ביקב פסגות, ביקשה לחשוף מאכלי מסורת נשכחים: חיות טהורות, חגבים מסוגים רבים ולחם הפנים מבית המקדש לבתור ילדימ, שמענו רבות על מיתו הג'ירפה. "לא יודעימ איפה לשחוט אותה, בגלל הצוואר הארוכ שלה", היינו מ פרימ אחד לשני. ואז מגיע פרופ' זהר עמר, ומב טל את המיתו בצורה כל ככ יפה עמ יפור קטנ: "כשמתה אחת הג'ירפות בגנ החיות, ביקשנו לקחת אות, לבדיקה לפני שמחלקימ את נתחיה לאריות. הגיעו הרב מחפוד וכל פמלייתו, עבדו ארבע שעות ארוכות בבדיקת כל חלק וחלק פנימי. 'נו', שאל הפרופ' את הרב, 'מה הפ ק?'. 'בגדול', השיב הרב מחפוד, 'זו פרה מאוד גדולה'. וככ בא המיתו על משכבו בשלומ". ולמה אני מ פר לכמ את זה? כי עודת המ ורת שה תקיימה בשבוע שעבר ביקב פ גות, בשיתופ המועצה האזורית בנימינ, הייתה אירוע משמעותי, מיוחד ושונה, עמ מאכלימ שלא ידעתי כלל על קיוממ, ועכשיו שאני יודע, לא בטוח שהייתי מזמינ במ עדה. אבל לא הגענו לאירוע קולינרי פר- ה, אלא ל עו דה, ששמה כנ היא, לשמר מ ורת. האירוע הורכב משלושה חלקימ: בראשונ - מיצגימ של חיות טהורות וטמאות, אקווריומ של חגבימ חיימ ולחמימ שהיו בבית המקדש. אפילו לחמ הפנימ עמד בגאונ בכני ה. החלק השני והחלק השלישי היו בערבו בייה - הרצאות על כשרות מאכלימ, מ ורות שהתקבלו בצורה זו ואחרת ,וכמובנ טעימות מאותנ החיות האק זוטיות, שבימימ כתיקונמ לא מגיעות לצלחתנו. טעם עז של עז פרופ' עמר, אחד האנשימ המעניינימ שיצא לי לשמוע, מתעד את מ ורת כשרותמ של בעלי חיימ טהורימ בקרב קהילות ישראל. במהלכ מחקריו הצ ליח לתעד מ ורות עתיקות, ואחד מפירות המחקר הוא הענקת היתר רשמי מהרבנות לגידול בקר הג'מו בארצ לבשר. במחקר אחר, שאותו הציג ב עודת המ ורת, הוכיח עמר שתהליכ גיבונ חלב ביונקימ הוא מדד אמינ להבחנה בינ בעלי חיימ טהורימ לטמאימ. איכ החלטתמ אילו וגי חיות נאכל?  . אמ אני קי 99 אחוז. לא 100 "מ ורת. מ ורת היא בלתי מאבי, זה מותר. התורה לא נתנה לנו ימני זיהוי של העופות הכשרימ, אלא רק אילו עופות א ור לא כול. איכ אפשר לאכול עופ ביהדות? לפי מ ורת. מאב לבנ, משוחט לשוחט ומצייד לצייד. על השליו שאנחנו אכלנו ב עודה, יש מ ורת כבר ממשה רבנו. על הרבה עופות אינ כבר מ ורת. "העדות האחרונה שיש לנו על הפ יונ היא מאיטליה ומכמה קהילות מגרמניה. מ ורת שאני קיבלתי מהרב הראשי של יהודי איטליה, שהעביר את המ ורת לחותנ שלי. ככ אנו מעבירימ אותה הלאה". העופות האלה קטנטנימ. אי אפשר לשבוע מהמ.  "הדגש שלנו ב עודת המ ורת הוא לא אכ ורק על המאכלימ המיוחדימ, אלא על מאכלימ מתקופת המקרא ומתקופת חז"ל, לחמימ מחמשת מיני דגנ, חלות תודה שהנ שיחזור אחד לאחד". כולמ מחכימ לשמוע על הארבה. אז השאלה הכי  גדולה: למה? "שוב, מ ורת. הבאתי מינימ שונימ של ארבה לפני גדולי הרבנימ. הרב קאפח, הרב צוברי, הרב משאש. המ בחרו ב וג אחד. המ הכירו בדיוק את מה שמותר לא כול. כי זו מ ורת, ולנו יש אחריות עצומה לשמר אותה לקראת הדורות הבאימ". כדי שה עודה תהיה נאמנה למקור, החליטו המארגנימ כי ישתמשו אכ ורק בתבלינימ שהיו מצויימ באותה התקופה. ואפ הגדילו לעשות ונתנו ל ועדימ מאכלימ עמ מעט, אמ בכלל, תיבול זה או אחר. ככ קרה שלקבב עז ללא תיבול היה טעמ עז של עז. לא מומלצ. וממש לפני ה ופ, הארבה המיוחל. או יותר נכונ מטוגנ. דמיינו צ'יפ יבש, אבל רק את הקליפה בלי הבפנוכו הרכ. זה תמי לגמרי. אבל לא עשיתי • את זה בשבילי, אלא בשביל לשמר את המ ורת. מיצגים של חיות טהורות וטמאות, אקווריום של חגבים ולחמים שהיו במקדש. סעודת המסורת מבטל את המיתוס. פרופ' עמר פרופ' זהר עמר: 100 "מסורת היא . אם 99 אחוז. לא קיבלתי מאבי, זה מותר. איך אפשר לאכול עוף ביהדות? לפי מסורת. מאב לבן, משוחט לשוחט" מהפכה יהודית במטבח 16.07.21 | פ"א ז' באב תש | 447 גיליון ביעי ש | 22