שביעי

06.08.21 | כ"ח באב תשפ"א | 450 גיליון שביעי | 10 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… כמה שנימ טובות שאני זה מכבר עובדת בתחומ התקשורת במיוחד בזאת המגזרית. עמ השנימ נאלצתי להמציא את עצמי מחדש ממו יקאית לעיתונאית, עורכת, עורכת תוכנ ומראיינת, כי כא מור ממו יקה לא קל להתפרנ ובפרט למי שבחרה לשיר רק מול נשימ. אז יצא שבלי ללמוד במכללה מצאתי את עצמי מנווטת בינ כשרונותיי ומפתחת ראש גדול ויצירתי כדי להביא פרנ ה לביתי. במגזר החילוני יש הרבה קליקות בת חומ התקשורת, וזה הרבה יותר קשה לח דור פנימה. צריכ להתחיל מלהיות מפיק זוטר עד שאולי יתנו לכ הזדמנות לכתוב משהו כמו איזו קירה למדור זניח. יאמר לזכותו של המגזר הדתי, שדווקא שמ יודעימ לתת הזדמנויות. בלי יותר מדי בירורימ הצלחתי לקבל תפקידימ משמעו תיימ. נכונ שלפני זה כתבתי והיה לי נ יונ, אבל בעיקר היו אנשימ בדרכ שהאמינו בי ונתנו לי לערוכ עיתונ בלי שלמדתי עריכה, ולערוכ תכנימ בטלוויזיה בלי שהוכחתי את עצמי בתחומ במקומ אחר בעבר. אז מצד אחד אפשר לקרוא לזה חו ר מקצועיות וחובבנות, אבל מצד שני זה מאפשר לתת צ׳אנ לאנשימ להוכיח את עצממ גמ אמ המ לא בקליקה, ואינ להמ ני יונ של מיליונ שנה ותעודות וקבלות. קצת פחות טוב אבל יש גם צד שהוא כנראה בקורלציה לגמישות הזאת והוא התגמול הכ פי. במגזר החילוני יודעימ לשלמ לכוח אדמ. התמחור מכבד ותואמ את התפקיד. לעומת זאת, אצל המגזר הדתי, גמ אחרי שכבר צברתי ני יונ נדמה שבמקומות מ וימימ מוכנימ להשקיע הונ על כל הדברימ שבונימ ועושימ את המערכת, מלבד בתשלומ הגונ למי שמפעיל אותה. כשרק התחלתי החשבתי את השכר כהתלמדות וזה היה מתאימ. אבל עמ השנימ אני רואה שלא משנה כמה הוכ חתי את עצמי השכר לא מצליח לפרוצ את תקרת הזכוכית ההיא. לאחרונה קרו לי שני מקרימ כאלו. הציעו לי להיות עורכת משנה של פורטל ולהיות אמונה על כמה מדורימ. עבודה שדורשת ראש גדול, כתיבה, איתור כותבימ, עריכה, איתור תכנימ ולא מעט השקעה. "חצי משרה" אמרו לי "תגיעי לפה" )שעה נ יעה לפחות מביתי(, "שלוש פעמימ בשבוע, שמונה שעות ביומ ואנחנו מו ש"ח". 3,000 כנימ לשלמ טוב, אמרתי לעצמי, אלכ לפגישה, אשמע ואתרשמ ואולי אצליח להעלות לשכר נורמלי. כיתתי רגליי, נ ע תי רחוק, נפגשתי, עברתי אודישנ של כשעה שבו התבקשתי להמציא מחדש את עבודתי, וב ופ ה ברתי להמ שד רישותיהמ לא מ תיימות ביומיימ שלו שה. עבודה כזאת דורשת ראש גדול, עמ יד על הדופק, לחשוב ולהתע ק בה כל הזמנ גמ אמ לא באופנ פיזי ולכנ ביקשתי כפול ממה שהציעו. מיותר לציינ שלא שמעתי מהמ מאז? אפילו תשובה שלי לית לא קיבלתי. מקרה אחר בו התבקשתי לערוכ תוכנ להפקה גדולה. ישבתי במשרד שכולו הבונקר הדתי-לאומי במגזר החילוני יודעים לשלם לכוח אדם. לעומת זאת, במגזר הדתי נדמה שמוכנים להשקיע הון על כל הדברים שבונים ועושים את המערכת, מלבד לשלם בהגינות למי שמפעיל אותה שנדלירימ. בפואייה בדיוק החליפו את הרצפות לכאלו משיש, והבו מ ביר לי על התוכניות הגרנדיוזיות שלו: "אומנימ, משרד לובינג, טאלנטימ - משהו גדול". אכ כשביקשתי שכר הגונ, כמי שהולכת לעבוד על זה מצאת החמה עד צאת הנ שמה, להמציא ולהרימ את הכל הוא אמר לי: "המחירימ שלכ גדולימ עליי". על משהו כאן לא מסתדר לי. שיווק, שכירות, שיפוצימ, טאלנטימ, יועצימ מקצועיימ וכיוצא בזה מוכנימ להוציא כמה שיבקשו. אבל למה אני שאמונה ואחראית לגרומ לכל זה לקרומ עור וגידימ אמורה לה תפק בשכר שהבת שלי מרוויחה במעונ כשהיא עובדת בקיצ כעוזרת למטפלת? ואחרי כל זה אחריג ואומר שיש גמ מקומות שבהמ זה מתנהל אחרת. אולי זו ה יבה שאתמ עדיינ קו • ראימ אותי שבוע אחר שבוע. shutterstock איור: