שביעי

13.08.21 | ה' באלול תשפ"א | 451 גיליון שביעי | 10 צילום: דפנה אסבן משה ויסטוך ב י טח ו ן משפחת אסבן עברה מהאזעקות באופקים לאזעקות בקריית שמונה אביה, אודיה ושתי בנותיהם הקטנות ספגו בשנים האחרונות ירי • מעזה, ודווקא כשהצפינו - רקטות מלבנון קיבלו את פניהם "זו הארץ שלנו, והדברים האלה לא יגרמו לנו ללכת לשום מקום" "כשנשמעה האזעקה, הייתי לבד בבית עמ שתי רצה מיד לחדר המדרגות. היא 3- הבנות. שחר בת ה כבר מתורגלת, ולמחרת אפילו ה בירה לחברות שלה מה עושימ בזמנ אזעקה". רק לפני שבועיימ עברו אודיה ואביה א בנ מאופקימ לקריית שמונה, ולמרות ני יונמ המר מירי הרקטות על עוטפ עזה ואזור הדרומ מצד ארגוני הטרור הפל טיניימ ברצועה, המ לא ציפו שאת פניהמ בעיר הצפונית יקבלו לא אחרות מאשר רקטות מארגוני הטרור שבלבנונ. , נולדה בקריית 24 אודיה, קונדיטורית ביתית בת שמונה. היא אמנמ לא חוותה את ירי הקטיושות המ יבי , אכ גמ לה זכורות אז 90- וה 80- על העיר בשנות ה עקות שחוותה פה ושמ כילדה קטנה, בשנימ האחרונות שקדמו לנ יגת צה"ל מלב נונ. "התרגולימ שעשינו בבית ה פר דימו מצבימ שב ופו של דבר חווינו באמת", היא מ פרת, והשיא מבחינתה היה מלחמת לבנונ השנייה, . "הייתי בכיתה ד', ואני זוכרת את עצמי 9 כשהייתה בת רצה למקלט. בכל הפעמימ שחווינו ירי, היו לי חברות שבכו או כאלה שההורימ שלהנ באו לקחת אותנ מבית ה פר. אני לא הייתי מהלחוצות, אבל בהחלט חייתי במתח והייתי כל הזמנ דרוכה". (, יערנ בארגונ השומר הצעיר, גדל באלוני 28) אביה הבשנ שברמת הגולנ, ולאחר התיכונ למד בישיבת הה דר שבדיוק הוקמה באופקימ. "גמ אני זוכר היטב את מלחמת לבנונ השנייה, למרות שאצלנו היה יותר רגוע מאשר אצל אודיה". "סוככנו עליה צמוד לגדר" והחליטו לקבוע את ביתמ 2016 השניימ נישאו בשנת באופקימ. "היינו חלק מקהילת הישיבה ובהמשכ בגר עינ התורני", מ פר אביה, שהתנדב בצוות חו נ בעיר, ומו יפ כי "זה מאוד מקל על תחושת חו ר האונימ". אודיה מציינת כי "כשעברנו לדרומ, רבימ שאלו אותי מדוע אנחנו עושימ את זה, ועוד כמי שחוו כילדימ ירי רקטות". לדבריה, רגעי הלחצ הראשונימ שפקדו אותה היו באזעקה הראשונה שחוותה עמ בתה הגדולה: "היינו מחוצ לבית, ובזמנ האזעקה אני ואביה פשוט נשכבנו על שחר ו ו ככנו עליה צמוד לגדר. זה אירוע שכבר זכור לי כטראומה". לב ופ, העובדה שבני הזוג א בנ גדלו בצפונ, ובני משפ חותיהמ מתגוררימ במקומ הולדתמ, הכריעה את הכפ לטו בת מעבר צפונה - יחד עמ בתמ הבכורה שחר ובתמ הש נייה, שקד )שנה וחצי(. במהרה המ הבינו כי נקלעו למציאות ביטחונית חדשה-ישנה. "אמרתי בצחוק", מ פרת אודיה, "שהטילימ באו אחרינו לדרומ, ועכשיו עברו איתנו לצפונ". עמ זאת, המצב הביטחוני לא מרתיע אותמ ולא גורמ להמ לשקול מחדש את המעבר. "אני אוהבת את הצ פונ ואת הנופ, וכמובנ המשפחות שלנו מהאזור", אומרת אודיה. "כמו שהנושא הביטחוני, האזעקות והירי לא היו שיקול כשגרנו בדרומ ולא גרמו לנו לחשוב על מעבר דירה, ככ גמ הפעמ עמ המעבר לקריית שמונה. המציאות הביטחונית אמנמ משפיעה על ההתנהלות היומיומית, אבל ב ופ אנחנו ומכימ על הקדוש ברוכ הוא ועל החיילימ שיידעו לשמור עלינו. זו הארצ שלנו, וגמ אזעקות וירי לא • יגרמו לנו ללכת לשומ מקומ אחר". "המציאות משפיעה ביומיום, אבל אנחנו סומכים על הקב"ה והחיילים". אביה, אודיה, שקד ושחר אסבן כשנשמעה האזעקה, הייתי לבד בבית עם רצה מיד לחדר 3- שתי הבנות. שחר בת ה המדרגות. היא כבר מתורגלת, ולמחרת אפילו הסבירה לחברות שלה מה עושים