שביעי

13.08.21 | ה' באלול תשפ"א | 451 גיליון שביעי | 8 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… אינני מהמתעניינות בספורט, ולמרות זאת האולימפיאדה היא מל אוניבר לי הנוגע להרבה אנשימ בארצ ובעולמ וזכורה לי היטב משנות ילדותי. אני מודה, לא יצא לי לראות את המש חקימ השנה, אינ לי טלויזיה ולמי שאינ כבלימ המשחקימ פחות נגישימ )צעד קצת משונה לאור העבודה שהשידורימ היו בעבר פתוחימ לצפייה לכולמ בערוצ הצי בורי הממלכתי(. ובכל זאת, כל מי שקצת מחובר חשופ למשחקימ ובעיקר למדליות הזהב שמביאימ ה פורטאימ וה פורטאיות למדינת ישראל. והאמת? אני קוראת את התגובות בתקשורת וברשת על המודלימ שה פו רטאית לינוי אשראמ מהווה לילדות ול נערות צעירות ובא לי להקיא. אינני מז לזלת בה ח ושלומ, לא במאמצ שעשתה ולא בהישגיה, היא מהממת, כפרה עליה. אבל א ור לשכוח שתחרות היא לא קו נ פט שמהותו ביהדות. כל ה יפור הזה של האולימפיאדה זו תרבות יוונ גרידא ומקורה בעיר אולימפיה שביוונ העתי קה. בעבר היו לאירועימ גמ מימד דתי של עבודה זרה שהוקרבו בו קורבנות. המשתתפימ התחרו בעירומ מלא, לנשימ נא ר להשתתפ או לצפות במשחקימ ומי שנתפ ה מציצה הוצאה להורג. פער הארבע שנימ בינ המשחקימ נשמר בא דיקות מאז ועד היומ מה שיצר מחזוריות מקודשת ו גורה. היומ כמובנ המצב הוא שונה באופנימ מ וימימ אבל עדיינ רב הדומה על השונה. ה י מה של המשח קימ "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר", ממשיכה להעיד על המטרה לקדש את הגופ ולהיות הכי טובימ. למה אי אז מה בעצם הבעיה? אפשר קצת לשחק ולהתבדר? ראשית, כי זה לא ה יפור שלנו, ואמ אנחנו אנשימ אמיתיימ וכאלו שיורדימ לשו רש הדברימ אנחנו יודעימ שיש לככ משמעות. המקור של המשחקימ הללו לא תלוש מהקשרו ומשפיע על המהות שחולשת על המונ תחומימ אחרימ בחיינו. אמ נניח לרגע בצד את חו ר הצניעות שבבגדי הגופ המינימלימ שהמ חלק מהכללימ הנדרשימ מהמתעמלות, את החפצת הגופ, את ה בל הפיזי והנ פשי שנשימ צריכות לעבור כדי להגיע להישגימ הללו )והשנה נחשפנו ללא מעט מקרימ שכאלו( עדיינ ה יפור העיקרי ושורש כל הרע שחדר לחבר תינו היא התחרות. חברימ, הגענו למצב שכבר צריכ לצעוק את זה ש"תחרות זה לא יהודי". ביהדות אנחנו לא מתחרימ אחד נגד השני אלא, אמ כבר, כל אחד מתחרה בעצמו ושואפ להיות טוב יותר ממה שהוא היה קודמ. לא בהשוואה לשני, אלא רק בהשוואה לעצמו. הרעה החו לה הזו כבר נהיתה חלק בלתי נפרד, טבעי ושכיח בתרבות שלנו: בתחרויות ריאליטי בטלויזיה, בחינוכ בבתי ה פר )מבחנימ, מיצבימ( ואפילו בפנ האישי )מי מצליח יותר, למי יש יותר עוק בימ, לייקימ, כ פ, בית גדול וכיוצא הם מהממים, אבל חברים, הגענו למצב שכבר צריך לצעוק את זה ש'תחרות זה לא יהודי'. ביהדות אנחנו לא מתחרים אחד נגד השני אלא, אם כבר, כל אחד מתחרה בעצמו ושואף להיות טוב יותר בזה( וההשוואה הזו ממש לא בריאה לנו ומייצרת המונ בל מיותר. ועמ כל אנחנו כבר בתוך אלול, הבלגנ שקורה מ ביב: קורונה, משילות, מי ימ, חל"ת - אנחנו רק רוצימ לשבת קצת במזגנ מול המשחקימ וליהנות. אבל אני מצטערת להיות ההור ת מ יבות ולהזכיר כי לנו יש חגיגות אחרות משל נו לחגוג עכשיו. במקומ לצאת החוצה זה הזמנ להתכנ פנימה ולייצר תחרות עצ מית. לבדוק את הישגי השנה ולנ ות לה שתפר ולהיות טובה יותר בשנה הבאה. זה המודל של ה פורט היהודי שלנו - פורט בריא ומחזק - את הגופ ואת הנפש. מדי נת ישראל ראויה למדליית זהב תמידית על עצמ הקיומ שלה, והדת היהודית היא היא המדליה עצמה שעל ני ה אנחנו נש • ענימ מאז בריאת העולמ ועד היומ. 90 צילום: אבשלום שושני, פלאש המדליסטים, חברי נבחרת הג'ודו הישראלית