שביעי

15.09.21 | ערב יום הכיפורים תשפ"ב | 456 גיליון שביעי | 26 מעשה ההתגוננות יתבצע רק בזמנ המדויק שמעשה זה דרוש באופנ מיידי כדי להדופ את התקיפה. עמ זאת, אינ לדרוש מהמותקפ שימתינ עד לתקיפתו ורק אז יפגע בתוקפ. • האיכותית והכ י וד הנחיצות, מותית. הנחיצות האיכותית באה לוודא שלא עמדו לטוענ חלופות אחרות להגנה על עצמו מלבד פגיעה בתוקפ, כגונ: פנייה לר שויות החוק ואפ נ יגה. בירות ההתנהגות נקבעת על מכ הנ יבות של כל מקרה לגופו ויש לתת את הדעת על הלחצ והמצו קה שבהמ היה שרוי הנתקפ בשעת המאורע. כמו כנ, ישנה את דרישת הנחיצות הכמותית אשר באה לבחונ האמ עוצמת הפגיעה הייתה נצרכת. • הבו י וד אי התנהגות פ ולה - חנ אמ אינ תקיפת התוקפ בוצעה באשמת הנתקפ. אמ כנ, לא יעמוד לנתקפ צידוק ההגנה העצמית. • י וד הפרו דרישת ה בירות - פורציה הבא להבטיח כי מעשה ההתגוננות לא יגרומ לתוצאה חמורה יותר מנ התוצאה שאותה בא המעשה למנוע. עמ זאת, אינ י וד זה מחייב שקילות גמורה, שכנ אינטר התוקפ הוא פחות נלקח בחשבונ בעקבות אשמתו ב יטואציה. יש להו יפ שי וד זה נבחנ במדד אובייקטיבי ולא בצו רה ובייקטיבית לנתקפ. י ודות אלו המ המהווימ את הב י לפ יקה במשפט הישראלי )ולמשפט בכלל(. יש לשימ לב שלחלק מי ודות אלו מצאנו הקבלות במשפט העברי )כגונ: י וד הדיפת התקיפה, ה כנה המוחשית, הנחיצות הכמותית והפרופורציה(, לחלקמ לא מצאנו התייח ות מפורשת )י וד אי התנה גות פ ולה( ולחלקמ מצאנו י ודות ותרימ )כגונ הדרישה לנ יגה(. • לשון החוק "לא יישא אדמ באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופנ מיידי כדי להדופ תקיפה שלא כדינ שנש קפה ממנה כנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו; ואולמ, אינ אדמ פועל תוכ הגנה עצמית מקומ שה ביא בהתנהגותו הפ ולה לתקיפה תוכ שהוא צופה מראש את אפשרות הת פתחות הדברימ". זהו ה עיפ הב י י ביותר בחוק המעגנ את זכותו האדמ להגנ על עצמו. ב עיפ זה יש לעמוד על שני עניינימ: ראשית, החוק מצריכ שהמעשה "היה דרוש באופנ מיידי", דרישת המיידיות. את דרישה זו לא מצאנו בהלכה. יתרה מככ, מדינ 'בא במ חתרת' אולי אפ אפשר ללמוד שאינ צורכ שהרי 'בא במחתרת' נידונ על שמ ופו. ובאמת דרישה זו איננה מוכרחת שכנ אינ הבדל מהותי בינ הפגיעה בזמנ מוקדמ עבור מני עה מוקדמת לבינ מכה שזמנה מוכ למעשה עצמו. ואפ במשפט הישראלי עצמו דרישה זו אינה מוחלטת מחמת היגיונ זה. אכנ, במקרימ מ וימימ יש לראות דרישה זו כחלק מדרישת הנחיצות. שכנ אמ עד זמנ הפגיעה יש זמנ רב במקרימ רבימ יש אפשרויות אחרות למנוע את הפגיעה. אכ אמ ככ אינ צורכ בעיגונה בחוק בצורה נפרדת. דבר נו פ, קובע החוק שאדמ ש"הביא בהתנהגותו הפ ולה לתקיפה תוכ שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברימ" לא יזוכה מחמת החוק. אפ לדרישה זו אינ ב י ברור במשפט העברי. אמ כי מובנ מאליו שבמקרה קיצונ של אדמ הבא להרוג את חברו וחברו התגוננ, לא יזוכה התוקפ מחמת הטענה שהתגוננ מפני הגנת הנתקפ. לגבי דרישת ה בירות במקרה זה, כתוב בחוק ככ: יא 34 , י 34 "הוראות עיפימ יב לא יחולו כאשר המעשה לא 34- ו היה ביר בנ יבות העניינ לשמ מני עת הפגיעה". עיפ זה כולל בתוכו את דרישת הפרופורציה ואת דרישת הנחיצות. כמו שראינו לעיל, דרישה זו היא דרישה נכונה ונצרכת. אכ, הערנו שדרישה לנ יגה אינה נכונה ואינה מוצדקת. אינ ב עיפ זה דרישה מפו רשת לנ יגה, אכ ככ מקובל כיומ לפרש בבתי המשפט. לכנ, כדי שלא יינתנ ל עיפ זה פירוש הדורש מהאדמ חובת נ יגה נצרכ לעגנ בחקיקה את אי הדרישה לנ יגה. דבר נו פ שיש לתת עליו את הדעת הוא עד כמה אנו דורשימ את ה בירות. במשפט העברי ראינו שיש הקלה בעניינ זה ואפ אמ אדמ לא עמד בדרישת הנחיצות אינ אנו דנימ אותו כרוצח בשל ככ. אמ כנ, אפ אמ יוחלט שצריכ להעניש אדמ בשל אי עמידתו בדרישת הנחיצות נראה שיש להקל בעונשו. אפ במשפט הישראלי יש התייח ות לעניינ זה, דוגמה לככ נוכל למצוא בדברי השופט משה זי לברג: "אינ לדרוש מאדמ לכלכל מעשיו בפל ולמדדמ בשעל בשעת כנה שכזאת". אכ יש משופטי בית המשפט הע ליונ שהחמירו יותר בעניינ זה. לכנ נראה שיש לתקנ דבר זה ולקבוע שאדמ החורג מנ ה בירות במידה מו עטה אפ הוא לא יישא באחריות פלי לית למעשהו. צורכ זה מתגבר בעק בות חקיקת "חוק דרומי" המעגנ את זכותו של אדמ להגנ על בית מגוריו. בדרישת ה בירות לחוק זה הגדיר המחוקק שצריכ שהמעשה יהיה "לא ביר בעליל" כדי שאדמ יישא באח ריות פלילית למעשיו כשהדפ מתפרצ אל ביתו. בעקבות ככ, יש לחשוש שהדרישה ל בירות ביח לשאר ה עיפימ תפורש בצורה מחמירה יותר. על חשש זה כבר נתנו דעתמ חברי הכנ ת בדיונימ על חוק זה אכ ב ופו של דבר לא תיקנו את לשונ החוק. ונראה שהיה ראוי להשוות את לשונות החוק ושגמ ב עיפ המתייח ל בירות ב עיפימ האחרימ צריכ לכתוב "לא היה ביר בעליל". אפ שרות נו פת לתיקונ אפשר לעשות בהתב על הצעה שהועלתה בעבר לתקנ עיפ זה. האפשרות הנראית היא להו יפ אחרי עיפ זה: "חרג מעשהו של הנאשמ במידה מועטה בנ יבות העניינ מתחומ ה בירות הנדרשת לפי עיפ קטנ א' לשמ קביעת ה ייג של הגנה עצמית, יקל בית המשפט בעונשו ורשאי הוא אפ לקבוע כי הנאשמ לא יישא באח בחוק ההגנה על בית מגורים הצענו נוסח אחר לחוק המדגיש את החזקה העומדת ביחס לאדם הפורץ לבית, וממילא מחיל את השלכותיה. הגדרנו שהמקום שאליו יתייחס החוק הוא מקום שסביר שבעליו נוכח בו