שביעי

15.09.21 | ערב יום הכיפורים תשפ"ב | 456 גיליון שביעי | 28 ריות פלילית". בנו פ לככ יש לבטל את דרישת ה בירות הנפרדת לחוק ההגנה על בית מגורימ. שינויימ אלו ידגישו את הצורכ בהתחשבות בנ יבות ובקו שי הערכתו של המתגוננ את הפגי עה הנדרשת מצידו. ובעקבות ככ גמ להקל בעונשו ועד פטירה לגמרי. ה עיפ האחרונ הרלוונטי לדיוננו זהו עיפ המעגנ את ההגנה על בית מגורימ, בית ע ק ומשק חקלאי מגו דר, המכונה חוק דרומי. חוק זה הוא בעצמ החוק המקביל לדינ 'בא במח תרת'. לשונ החוק מנו חת ככ: ")א( לא יישא אדמ באחריות פלי לית למעשה שהיה דרוש באופנ מיידי כדי להדופ מי שמתפרצ או נכנ לבית המגורימ, בית הע ק או המשק החקלאי המגודר, שלו או של זולתו, בכוונה לבצע עבירה, או מי שמנ ה להתפרצ או להיכנ כאמור. )ב( הוראת עיפ קטנ )א( לא תחול אמ - ( המעשה לא היה ביר בעליל, 1) בנ יבות העניינ, לשמ הדיפת המתפ רצ או הנכנ ; ( האדמ הביא בהתנהגותו הפ ו 2) לה להתפרצות או לכני ה תוכ שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברימ. )ג( לעניינ עיפ זה, "משק חקלאי" - לרבות שטח מרעה ושטח המשמש לאח ונ ציוד וכלי רכב במשק חקלאי". גמ ב עיפ זה יש לעמוד על שתי נקודות: הנקודה הראשונה היא הנימוק להיתר והשלכותיו. בדינ 'בא במחת רת' הנימוק ל היתר הפגיעה אפ בצורה בלתי בירה היא החזקה שהפורצ בא כדי להרוג. ב עיפ קטנ )א( לחוק אינ המחוקק נותנ את דעתו על ככ. בעק בות ככ, גמ מידת ה בירות שתידרש מהמתגוננ תהיה מחמירה יותר. יש שיאמרו שעצמ הכני ה מצדי קה פגיעה חמורה, ואפ פגיעה בנפש. ייצוג לגישה זו אנו רואימ בדברי חה"כ לשעבר דוד רותמ ז"ל: "כאשר קרה אירוע שמישהו נכנ למקומ המוחזק על ידי כדינ, הוא נכנ שלא כדינ כדי לבצע עבירה, כל פעולה שאני עושה נגדו היא הגנה עצמית נקודה. אל תבדקו לא באיזה מצב אני הייתי, לא מה יכולתי, לא אמ אני זקנ והוא צעיר או להפכ". בעצמ חה"כ לשעבר רותמ מצדיק את הפגיעה בפורצ מחמת פגיעתו החמורה באוטונומיה של בעל הבית, וכדברי הפתגמ הידוע "ביתו של אדמ מבצרו". אכ עקרונ זה אינו מקובל במשפט העברי שבו ה היתר להרוג את הפורצ הוא רק מחמת ה כנה הנשקפת לחייו של בעל הבית. לכנ נראה שב עניינ זה הייתה עדיפה הגר ה האחרת שהוצעה ל עיפ זה האומרת: "ב. הייתה התקיפה התפרצות או כני ה לבית מגורימ בכוונה לבצע עבירה, יראו אדמ המצוי בבית המ גורימ כאילו נשקפה לו או לזול תו הנמצא עימו, כנה מוחשית של פגיעה בחיימ או הגופ, אלא אמ כנ חה"כ לשעבר דוד רותם ז"ל: "כאשר מישהו נכנס שלא כדין, כדי לבצע עבירה במקום המוחזק על ידי כדין, כל פעולה שאני עושה נגדו היא הגנה עצמית נקודה. אל תבדקו לא באיזה מצב הייתי, ולא מה יכולתי" השופט משה "אדם לנדוי ז"ל: הנקלע על לא עוול בכפו אל תוך מצב של צורך לעמוד על נפשו או למנוע נזק חמור מעצמו או מאלה שלשלומם הוא אחראי, מותר לו לנקוט אמצעים ראויים לשם הדיפת סכנה כזאת" הוכח אחרת". בנו ח זה מודגשת יותר האמירה הערכית המוקירה את חיי האדמ וכנ היא מדייקת יותר את הפגיעה המות רת עבור התגוננות ממעשה זה. החלק השני הטעונ תיקונ הוא הגדרת המקומ שבו מותרת התגו ננות זו. כמו שראינו, לא בכל מקומ קיימת החזקה האומרת שחייו של בעל הבית עומדימ ב כנה. ולכנ, אי אפשר לקבל את קביעת המחוקק שלכל מקומ שהינו בית ע ק ושטח מרעה, בהגדרה המרחיבה של מושג זה, עומדת הגנה זו. ומאידכ גי א, הנו ח השני שהוצע מצמצמ מידי. ולכנ נראה שיש להגדיר "התפרצות או כני ה לבית מגורימ או לכל שטח ש ביר להניח שבעל השטח, או מי מטעמו, נוכח שמ". • סיכום במאמר זה קרנו את עיקרי הדינימ במשפט העברי והעקרונות המנחימ בו ביח לגבולות ההגנה העצמית. במש פט העברי ראינו כמה י ודות המנחימ אותנו בבואנו לע וק ב וגיה זו. לאדמ יש חובה להגנ על זולתו כאשר קיימ איומ על נפשו. אמ יש חלופה אחרת המצמצמת את הפגיעה בתוקפ ולא פוגעת בחירות המתגוננ, חייב המ תגוננ להשתמש בחלופה זו במקומ להרוג את התוקפ. מחמת ה יטואציה, האדמ המותקפ אינו מחויב לאמוד מהי הפגיעה המינימלית הנצרכת. כמו כנ, החזקה שאדמ הפורצ לבית חברו כדי לגנוב כנראה יהרוג את בעל הבית אמ ייתקל בו היא הב י להיתר הפגיעה בנפש הפורצ. במשפט הישראלי ראינו שאינ כל הדינימ מתאימימ לדיני המשפט הע ברי וטענו שדרושימ כמה תיקונימ. לגבי חוק ההגנה העצמית יש לתקנ ולהוריד את דרישת המיידיות. כמו כנ, יש לצמצמ את דרישת ה בירות, ובפרט את חובת הנ יגה שיש לבטלה. בחוק ההגנה על בית מגורימ הצענו נו ח אחר לחוק המדגיש את החזקה העומדת ביח לאדמ הפורצ לבית, וממילא מחיל את השלכותיה. בנו פ, הגדרנו שהמקומ שאליו יתייח החוק הוא מקומ ש ביר שבעל המקומ נוכח שמ. תיקונ נו פ שיש לתקנ הוא צמצומ ה עיפ המ יר מאדמ את הגנת החוק במקרה שהביא בהתנהגותו הפ ולה לתקיפה. • • •